✓ ילד שקט (kookv )

-Chapter 31-

״טאהיונג- בבקשה ממך תקשיב לי, זה לא אני-״ גונגקוק תפס את ידו של טאהיונג אבל טאהיונג ניער את ידו ממנו.

״לא, אני לא רוצה לשמוע, לא מוכן״ אמר טאהיונג ומהר ברח מביתו של גונגקוק כשהוא עם דמעות בעיניים שלו.

״טאהיונג——״ גונגקוק ניסה לתפוס את ידו של טאהיונג אבל נכשל כשטאהיונג הצליח לברוח ויצא במהירות אל מחוץ לביתו של ג׳אנגקוק.

טאהיונג הביט לאחור כשהלב שלו דופק על מאתיים, הוא ניגב את הדמעות שלו וראה שיורד גשם, הוא מיהר להסתתר מתחת לעץ ענק והוא התיישב שם, הוא הביט בטלפון שלו והחליט להתקשר אל גימין.

״גימין.. אני י-יכול לבוא אליך?״ שאל טאהיונג בקול רועד.

״טאהיונג? איפה אתה? אתה בחוץ?״ גימין שאל.

״בבקשה רק... אני חייב לדבר איתך צ׳ים.. אני יכול לבוא אליך בבקשה??״ טאהיונג התבכיין עכשיו והביט לאחור.

״בסדר טאהיונג, ברור שאתה יכול, אתה אפילו לא צריך לשאול אותי, פשוט תבוא כשאתה רוצה״ אמר גימין ״אני אכין לשנינו שוקו חם ונתכרבל ביחד ואתה תספר לי מה קרה בסדר טאה?״ גימין שאל וטאהיונג הנהן אבל אז הבין שהוא בשיחה וגימין לא יכול לראות אותו ״ב-בסדר״.

טאהיונג ניתק את הטלפון וניסה להתכסות כמה שיכל בחולצתו ואז הבין שזאת החולצה של גונגקוק שלבש.
הוא ראה הרבה הודעות נשלחות מגונגקוק אבל טאהיונג פשוט סינן והתעלם, הוא היה פגוע.
טאהיונג הניח את ראשו על השרוולים של החולצה וחיבק את עצמו עד שחיכה שהגשם יפסק.

כשהגשם נפסק טאהיונג יצא ורץ במהירות לכיוונו של הבית של גימין.
הוא דפק שלוש דפיקות וראה את גימין שעומד עם חיוך ״בוא, ההורין שלי בחול היום אז זה בסדר לעשות רעש״ גימין אמר.

הוא וגימין התיישבו בספה ואז שררה דממה למשך כמה זמן.

״אז מה קרה טאה? למה אתה היית בחוץ כשירד גשם? למה אתה בוכה?״ שאל גימין וניגב את הדמעות של טאהיונג.
טאהיונג הביט לריצפה ופלט אנחה עצובה.

״אני לא מבין.. היה לו שרשרת.. עם מישהי שהתנשקה איתו אבל כששאלתי אותו אם אי פעם הוא היה בזוגיות עם מישהו כמוני והוא הוא אמר לא, למה שהוא ישקר לי? למה הוא לא זורק את התמונה הזאת? למה ש- למה שהוא יגיד לי שהוא יאהב אותי אם הוא עדיין לא ירד מ-ממי שזאת לא תיהיה״ טאהיונג שאל את גימין ובכה.

״טאהיונג... אתה בטוח שזה הוא?״ טאהיונג השתתק ומשך בכתפיו ״זה היה ממש דומה לו.. אני מאמין שזה הוא צים, אבל אני גם לא רוצה להאמין, אבל הוא באמת היה דומה לו כל כך!״