לאחר השיעור טאהיונג וגונגקוק הלכו אל חדר האוכל כדי לאכול ואחריהם הלכו יונגי גימין והובי ונראה כי הם באמת התחברו ביחד מאז.
בזמן שגימין וטאהיונג התיישבו בשולחן של גונגקוק, כולם התחילו ללחוש אחד לשני כל מני דברים ולהסתכל, ׳מה הם עושים ביחד עם גונגקוק?׳ ׳למה הם מדברים איתו?׳ ועוד כל מני שטויות.
טאהיונג שמע וראה את הילדים שהביטו בו ולחששו לו וזה גרם לו למן תחושה שהוא לא שייך לשולחן הזה.
״מה קרה טאהיונג?״ גונגקוק שאל את טאהיונג שנראה עצוב.
״כ-כלום״ טאהיונג השיב ואז ראה שגונגקוק מניח את האוכל שהביא לטאהיונג.
טאהיונג לא אהב לאכול כשכולם מסתכלים עליו, זה היה גורם לו לחשוב שאנשים יחשבו שהוא שמן כי הוא אוכל מלא, או אם הוא יוכל משהו ובטעות יפיל משהו.
הוא החליט שהפעם הוא יאכל באיטיות.
״טאהיונגי אתה בסדר?״ גימין שאל את טאהיונג.
״גימין אני לא אוהב את זה שמסתכלים עליי..״ טאהיונג ענה לגימין וגימין הביט מסביב וראה כי באמת מסתכלים עליהם.
״ה-הו- גם אני ל-לא טאהיונג״ גימין ענה שהביט מסביבו.
״מה נסגר עם שניכם?״ שאל יונגי והביט בהם במבט לא מוסבר.
״לא נעים שמסתכלים עלינו..״ גימין ענה בלחש.
״הממ? מי מסתכל עליכם?״ שאל והביט מסביב וכשראה שאנשים באמת בוהים בהם החליט להפסיק את זה.
״לא הבנתי מה אנחנו נראים לכם טלוויזיה?? אנחנו יודעים שאנחנו יפים אבל בבקשה קצת פרטיות כשאנחנו אוכלים״ יונגי צעק אל כל הילדים וישר כולם הסתובבו למקומם.
״תאכל, טאהיונג״ גונגקוק אמר ומשך את האוכל אל כיוונו של טאהיונג ״אף אחד לא יסתכל עליך חוץ מאיתנו..״ המשיך.
טאהיונג חייך חיוך קטן והביט לאוכל ״תודה״ לחש.
גונגקוק חייך חיוך בחזרה ומיד הוריד אותו, הוא עדיין צריך לא להראות כל מני רגשות כלפי אנשים כי אז יתחילו לחשוב שהוא לא כל כך מפחיד.
״אני אוכל בתנאי.. שאתה תחייך למשך חמש שניות״ טאהיונג לפתע אמר.
״מה?״ גונגקוק שאל אותו.
״כן! תחייך״ טאהיונג פתאום אמר.
״לא טאהיונג-״ גונגקוק אמר ואכל מהכריך.
״טוב, אז אם אתה לא מחייך, אני לא אוכל״ טאהיונג אמר ושילב את ידיו.
״מה?? לא נו-״ גונגקוק גלגל את עיניו ״למה אתה רוצה שאחייך בכלל״ שאל גונגקוק את טאהיונג.
״כי- אממ.. זה כי.. החיוך שלך יפה״ אמר ממש בלחש והוא חשב שכבר גונגקוק לא הצליח לשמוע אותו.
אבל הוא טעה, גונגקוק שמע מצוין, לאחר ששמע את זה הוא חייך וטאהיונג פער את עיניו וחייך בעצמו.
״גונגקוק?? זה פעם שניה שאתה מחייך ככה סתם?? מה נשמע?״ הוסוק לפתע שאל את גונגקוק שהפסיק לחייך.
״מה? לבן אדם אסור לחייך לא הבנתי?״ גונגקוק גלגל את עיניו.
הוסוק חייך וחיבק את גונגקוק ״מותר, אבל הגונגקוק הזה אני אוהב יותר מהקודם״ אמר וגונגקוק מיד דחף את הוסוק ממנו ״הוסוק רד ממני!״ גונגקוק צחק.
כשגונגקוק חזר להביט בטאהיונג ראה שטאהיונג אוכל בשקט
״אתה כזה חמוד טאהיונג״ גונגקוק אמר בקול וליטף את שיערו של טאהיונג כשכולם שמעו מסביב את מה שגונגקוק אמר ושררה דממה למשך מספר דקות.
גימין הציץ להביט בהם כשהוא שותה בשקט את המיץ תפוחים שלו וכך גם כל השאר.
טאהיונג הסמיק וחייך.
גימין לא יכל והוא צחק בשקט לעצמו, פעם ראשונה שהוא רואה את חברו הטוב נראה ככה.
לפתע כולם ראו כי המורה הגיעה אל כיוונו של טאהיונג במהירות.
״טאהיונג, בוא אחרי בבקשה.״ אמרה בחדות וטאהיונג לא הבין למה.
הוא מיד קם והלך אחרי המורה כשהסתובב וראה מאחוריו את כולם נראים מודאגים.
הוא בלע את רוקו והמשיך ללכת אחרי המורה.
אמאלה מה קרה כבר שהמורה כל כך נסערת על טאהיונג?
איך היה הפרק??🥺
בבקשה תצביעו! זה עוזר לי לראות שאתם באמת אוהבים את הסיפור :) וגם תגיבו חופשי!
YOU ARE READING
✓ ילד שקט (kookv )
Fanfic(הושלם, ערוך) -״אתה השפלת אותו, ביריינת אותו ופגעת בו, ג׳ונגקוק״. -״אני לא רוצה לפגוע בו יותר.״ ________________________________ -הומור כושל -kookv -התעללויות פיזיות -בןxבן -הומופוביה -ועוד כל מני דברים שאתם כבר תראו בסיפור🤩 התחיל: 3.04.2020 הסתי...
