My Playboy | TAEKOOK

10

כבר עבר חודש וחצי מהפעם האחרונה שטאהיונג ראה את ג׳ונגקוק. הוא לא הגיע לבית הספר, הוא לא ענה לשיחות ולהודעות שלו, וכשטאהיונג בא כל הדרך עד ביתו, הוא אפילו לא פתח את הדלת. הוריו של ג׳ונגקוק טסו לעוד טיול עסקים רק ימים ספורים לאחר היום ההוא שחזרו הביתה, אז ג׳ונגקוק היה לגמרי לבדו כל הזמן הזה וזה רק גרם לטאהיונג לדאוג אפילו יותר.

״ג׳ונגקוק כבר עבר חודש וחצי ואני מת מדאגה. אני עכשיו בדרך ואני אפילו אשבור את הדלת אם אני אצטרך, לא אכפת לי. אני צריך לראות שאתה לפחות עדיין חי.״ טאהיונג דיבר לתא הקולי של ג׳ונגקוק, שוב, והרגליים שלו זזו מאוד מהר לכיוון ביתו של ג׳ונגקוק. דקות אחדות לאחר מכן הוא הגיע.

״ג׳ונגקוק תפתח את הדלת, בבקשה, אני מתחנן.״ הוא נאנח והחל להכות בדלת עם כל כף ידו. לאחר עוד כמה מכות, הוא שם לב שהדלת הייתה פתוחה עוד מההתחלה. באופן מיידי, הוא רץ לחדרו של ג׳ונגקוק, והדמעות פשוט התפרצו מעיניו.

שם הוא היה, יושב על הרצפה כשהטלפון שלו בידו הרועדת. כל הגוף שלו רעד למרות שהוא הזיע כמו משוגע, שפתיו היו יבשות כמו המדבר, הוא היה חיוור והשקיות מתחת לעיניו סימנו לנער הבוכה שהוא כנראה בקושי ישן בכל יום שעבר. הוא ללא ספק ירד במשקל, עיניו היו אדומות ונפוחות, כנראה מכל הבכי, והלחיים שלו היו מכוסות בסימנים של דמעות יבשות.

״ג׳-ג׳-ג׳-ג׳ונגקוק!״ טאהיונג בכה כמו מטורף וככל שהביט בו יותר, כך הוא הרגיש יותר גרוע. הוא משך את ג׳ונגקוק אליו, הנער רעד לו בזרועותיו והגוף שלו הרגיש כל כך חלש ושברירי שהוא פחד שהוא יתנפץ כמו אגרטל זכוכית.

הוא התרחק מהחיבוק ותפס אותו בעדינות מכתפיו. ״מה קרה? למה אתה ככה? הא? למה לא ענית לי יש לך מושג כמה אני דאגתי?! חתיכת מניאק מרושע שכמותך!״ טאהיונג בכה ובכה, ורק אז עיניו נחתו על מסך הטלפון השבור והדלוק של ג׳ונגקוק. הוא היה פתוח על ההודעה האחרונה שג׳ימין שלח לו ביום ההוא.

״יא, ג'ון, דבר אליי... למה לא שיתפת אותי בכל זה?״ טאהיונג נרגע מעט ושאל בשקט, לא מזיז את עיניו מהנער השברירי בזרועותיו. ״טאה...״ ג׳ונגקוק לחש ופתאום עצם את עיניו, ראשו היה פוגע ברצפה אם טאהיונג לא היה מחזיק אותו. ״ג׳ונגקוק!״ טאהיונג המסכן כל כך נבהל, ג׳ונגקוק הרגע התעלף בזרועותיו והוא לא ידע מה לעשות. הוא היה אבוד לגמרי.

ועכשיו מה אני אמור לעשות??? אייש, אתה תהיה המוות שלי בסוף. הוא חשב והביט בנער ששינה והפך את כל עולמו בעזרת הודעה אחת בלבד.

הוא הרים אותו מהרצפה בעדינות, והשכיב אותו על המיטה. לאחר מכן, הוא החליט שיסמוך על הדרמות הקוריאניות שראה כשסיטואציה כזו התרחשה, ונהג בדיוק כפי שזכר את הסצנות האלו.