נ.מ כללית
הנערים שמעו דפיקה על הדלת ותהו מי זה יכל להיות. טאהיונג הלך אל הדלת כשג׳ונגקוק עוקב אחריו, ופתח אותה רק כדי לפגוש בשני אנשים מבוגרים שעמדו שם.
מה הם עושים פה? ג׳ונגקוק חשב בעודו מביט בשניהם. ״הו, היי! ג׳ונגקוק, יונגי אמר לנו שתהיה כאן אז באנו לבקר אותך. אתה בטח טאהיונג, נכון? יונגי סיפר לנו גם עליך.״
״אמא, אבא, מה אתם עושים פה?״ ג׳ונגקוק שאל בבלבול. ״אה ג׳ונגקוק, רק רצינו לבוא הנה ולהגיד לך שאנחנו טסים לפריז בקרוב אז חשבנו לבוא ולהיפרד. טאהיונג מותק שלי, תטפל טוב בתינוק שלי, בסדר?״ אביו של ג׳ונגקוק אמר לטאהיונג עם חיוך קטן וקריצה.
מכל הפעמים שיכלת להביך אותי אבא, למה עכשיו...
״אין בעיה, אדון ג'ון.״ טאהיונג חייך במתיקות, משגע את ג׳ונגקוק ואת ליבו.
אני נשבע שהוא בן האנוש הכי חמוד על כדור הארץ, הוא חשב, כבר שוכח שהוריו נמצאים ממש מולו.
״ובכן, אנחנו צריכים כבר לעזוב, ג׳ונגקוק. תשמור על עצמך, אוקיי? תשמור גם על טאהיונג.״ אמו של ג׳ונגקוק צחקה וקרצה לשניהם. ״תודה אמא.״ ג׳ונגקוק חיבק את הוריו לפני שהם הלכו לכיוון המונית אשר חיכתה להם ליד הבית.
״בכל מקרה,״ הם הלכו בחזרה למטבח. ״טאהיונג, מעולם לא הרגשתי לאף אחד מה שאני מרגיש אליך.״ ג׳ונגקוק סייע לטאהיונג עם הכלים. ״תפסיק לשחק ברגשות שלי, ג׳ונגקוק. כבר התעייפתי.״ טאהיונג נאנח וצעד משם.
״למה שאני אשחק ברגשות שלך כשאני יכול לשחק איתך, טאהיונג? אני רציני. אני באמת ממש ממש מחבב אותך, למה אתה לא יכול לראות את זה?״ ג׳ונגקוק ייבש את ידיו בזריזות ועקב אחרי טאהיונג לספה. ״אוקיי, בסדר. יודע מה? אין בעיה. אני אוכיח לך. אני אוכיח לך כמה שאני ראוי לך.״ ג׳ונגקוק התיישב לידו ותפס את הג׳ויסטיק שטאהיונג הושיט לו.
טאהיונג צחק. ״לא נמאס לך ממני?״ הוא היה מרוכז במסך הטלוויזיה, ופספס את המבט האוהב שג׳ונגקוק נתן לו. ״אתה יודע משהו,״ הוא עצר לשנייה כדי לקבל את תשומת ליבו של טאהיונג, והמשיך. ״בכנות, אפילו לא קצת .״ הוא אמר עם הקול הכי רך ומתוק שטאהיונג אי פעם שמע ממנו.
וואו הילד הזה באמת יודע איך למשוך את הלב שלי הא
~•~
נ.מ של טאהיונג
״כדאי שאני אלך עכשיו, יש מחר בית ספר ובפעם הראשונה בחיי, אני לא רוצה לאחר.״ ג׳ונגקוק אמר וקם מהספה. אני לא יודע למה אבל הרגשתי משהו בלב. משהו כואב.
אני לא אמור להתאהב בו. למה זה קורה לי. למה.
״אמ ג׳ונגקוק, ת-תוכל לבוא איתי לסופר? אתה יכול ללכת אחרי זה..״ גמגמתי ונתתי לעצמי מכה דמיונית בראש מיד לאחר מכן. ״אתה יודע, ההורים שלי טסו. אני יכול להישאר כאן כמה זמן שרק תרצה.״ הוא קרץ לי. ״תן לי רק ללכת הביתה כדי להביא בגדים ואת הדברים של הבית ספר. רוצה את הסווטשירט שלי?״ הוא קרץ, שוב, ולקח את המפתחות שלי.
זה באמת נשמע כיפי...
״אה, לא תודה אני מעדיף להריח את שלי ולא את שלך.״
וואו בפעם הראשונה זה היה כל כך טיפשי מצדך להגיד דבר כזה קים טאהיונג
יצאנו מהבית ועשינו את דרכינו לסופר, הוא היה במרחק הליכה של כמה דקות. חיכינו שהרמזור יתחלף לירוק ופתאום הרגשתי יד משתלבת בשלי. ״אני רוצה שתהיה בטוח.״ ג׳ונגקוק חייך.
כן נכון כי אין לי עיניים שמתפקדות באופן נהדר שיעזרו לי לראות את הכביש
מסיבה כלשהי, אני אפילו לא רוצה לשחרר את היד שלו. במקום זאת, ג׳ונגקוק מעט חיזק את האחיזה שלו.
לעזאזל עם זה אני רוצה שנהיה ככה לתמיד
אולי ג׳ונגקוק לא כזה רע אחרי הכל.
אחרי עשר דקות בערך, הגענו לסופר והייתי צריך לשחרר את היד שלו.
נתראה בקרוב, יד יפה...
התפצלנו לדרכים שונות כי הוא רצה לקנות גלידה ואני הלכתי לחפש לנו קצת אוכל נורמלי. החלטתי לקנות לנו אטריות כי יש לי חשק לאכול אטריות כבר אני לא יודע כמה זמן. עמדתי לקחת שקית אחת, אבל במקום זאת, הרגשתי יד תופסת את היד שלי.
״נחמד לראות אותך שוב, טאהיונג.״
אני מכיר את הקול הזה.
YOU ARE READING
My Playboy | TAEKOOK
Fanfictionג׳ונגקוק הוא הפלייבוי שובר הלבבות המפורסם של בית הספר שלו. כולם חושקים בו, בנים ובנות כאחד. למעט נער אחד, קים טאהיונג. הנער היחיד שלא רק שלא שם עליו, אלא גם לא מחבב אותו במיוחד (בלשון המעטה). • • • • ‼️אזהרות‼️ - קללות - מלאאאא חילופים של נקודות מבט...
