My Playboy | TAEKOOK

8

עברה שעה מאז שהם התחילו לראות את הסרט, וג׳ונגקוק עדיין צפה בו, אבל כשהסתובב כדי להביט בנער שלידו, הוא גילה שהוא נרדם על כתפו.

״אוי אלוהים איזה חומד.״ הוא לחש לעצמו בשקט בעוד שליבו כמעט פרץ החוצה מהחזה שלו בגלל המראה שלידו. הוא יכל לשמוע את נשימותיו השלוות של טאהיונג, ופיו היה מעט פעור, מה שהזכיר לו את הדבר ההוא שאמר לו מוקדם יותר באותו היום. זה רק גרם לו לחייך אפילו יותר.

״בייבי... אוף אני כל כך רוצה לנשק אותך עכשיו...״ הוא אמר בשקט, והוריד את מבטו אל שפתיו הנפוחות והרכות של טאהיונג, נזכר בכל נשיקה שהם חלקו עד לאותו הרגע. ״אני יודע שאתה מחבב אותי, למה אתה כל כך מתקשה פשוט להודות בכך?״ הוא המשיך לדבר הכי חלש שיכל, לא היה בו שום רצון להפריע לנער המתוק הישן.

״אני אוהב אותך.״ הוא נשק לראשו בעדינות והניח את ראשו על של טאהיונג, מדמיין איך זה יהיה לשמוע את המילים האלה יוצאות מפיו של טאהיונג אליו. ליבו החסיר פעימה רק מהמחשבה הזו. הוא חשק בכך יותר מכל דבר אחר שליבו אי פעם ביקש בכל 18 השנים שבהן חי.

״בוא ניקח אותך למיטה.״ ג׳ונגקוק הזיז את ראשו, משתדל להיות הכי עדין שיכל, וקם מהספה. הוא וידא שטאהיונג היה בטוח בזרועותיו והרים אותו כך.

הוא עלה בזהירות רבה במעלה המדרגות, והניח את הנער הישן על המיטה. ג׳ונגקוק עלה על המיטה ווידא שלשניהם היה נוח. ״שינה נעימה, טאהיונגי שלי.״ הוא נשק למצחו, לפני שעצם את עיניו ונתן לשינה להשתלט גם עליו.

שבועיים לאחר מכן

מאז אותו יום, ג׳ונגקוק נשאר אצל טאהיונג מעל לשבועיים. ההורים שלו עדיין היו בטיול העסקים שלהם בחוץ לארץ, וגם הוריו של טאהיונג לא היו רוב הזמן בבית מכיוון שהיו עסוקים עם עבודתם גם כן.

למרות שלשניהם זה לא כל כך שינה. היה להם מספיק כסף לקנות כל מה שהזדקקו, והם בכל מקרה כבר היו רגילים לטפל בעצמם מרבית מהזמן מאחר שהוריהם לא בדיוק היו שם בשבילם. חוץ מזה שהם דווקא מאוד נהנו בחברת השני אז זה הסתדר די טוב בשבילם.

״היי, ג'ון!״ טאהיונג קרא מהמטבח, בתקווה שג׳ונגקוק ישמע אותו מהסלון. ״כן?״ הוא השיב, צוחק מיד לאחר מכן, ככל הנראה מהדרמה שצפה בה. ״אתה יכול להדליק חדשות? יש לי תחושה רעה.״ טאהיונג ייבש את ידיו והרים את קערת הפירות שהכין להם.

״מה זאת אומרת תחושה רעה?״ ג׳ונגקוק מעט נבהל ממילותיו הפתאומיות של הנער, ובדיוק כשטאהיונג עמד לענות לו, ג׳ונגקוק קיבל התראה חדשה.

״הו? הרגע קיבלתי הודעה מג׳ימין!״ שניהם היו מופתעים מהשם המוזכר אשר לא שמעו ממנו כבר זמן מה. ״מה? ג׳ימין? אתה בטוח? וואו, לא שמענו ממנו עוד מהפעם ההיא בסופר. עבר זמן...״ טאהיונג הניח את הקערה בזהירות על השולחן והתיישב ליד ג׳ונגקוק. ״כן.. כל הזמן הזה הוא גם לא הגיע לבית ספר, אבל הנחתי שהוא לא ממש ירצה לשמוע ממני אז לא טרחתי לשאול.״

״טוב תפתח אותה! מה הוא כתב?״ טאהיונג היה להוט לדעת מה היה לג׳ימין לומר בכזו פתאומיות, לאחר שעבר כל כך הרבה זמן. ג׳ונגקוק נכנס לצ׳ט שלהם, וקרא את ההודעה. הבעת פניו נפלה באופן כמעט מיידי. ״אוי לא.״

״אוי לא מה? ג׳ונגקוק מה אוי לא?? מה קרה?״ טאהיונג כבר התחיל להיכנס לפאניקה, מדמיין את הסיטואציות הכי נוראיות במוחו. ״אני חושב שזה בדיוק מה ששנינו חושבים שזה.״ הוא הרים את מבטו מהטלפון אל הנער הלחוץ לידו, והביט בו במבט רציני כמו המוות. ״ג׳ונגקוק מה כתוב בהודעה?״ הוא שאל שוב, צופה בג׳ונגקוק נאנח ועוצם את עיניו, לפני שפתח אותן שוב. ״תפסיק להלחיץ אותי אפילו יותר ופשוט תגיד לי.״

״ אני מתנצל, בפני שניכם. אני כל כך מצטער. ״ ג׳ונגקוק סיים לקרוא את ההודעה. ״הוא אף פעם לא מתנצל. לא ככה, ולא בשום דרך אחרת. זה רע.״ הוא המשיך. לראות את ג׳ונגקוק כל כך מודאג גרם לפאניקה של טאהיונג להחמיר אפילו יותר.

זה היה כשהם שמעו את זה.

״ מבזק חדשות: תאונת דרכים התרחשה על הכביש המהיר בסמוך לשכונת ׳ביולדאיה׳. החוקרים סבורים כי הנהג איבד שליטה על המכונית, ככל הנראה כתוצאה ממהירות מופרזת. נראה כי המכונית נפגעה כשהתנגשה בעץ והתגלגלה במורד הכביש לתוך היער. הפרטים הנתונים על הנהג עד כה: זכר שחור שיער, גילו משוער להיות 18, ויש לו קעקוע של פרח בצד הימני של צווארו. הנהג הובהל כרגע לבית החולים, המשטרה חוקרת את המקרה, זהותו של הנהג טרם זוהתה. ״

תמונות של הנהג, המכונית וכל הזירה, נראו על המסך הגדול, ודמעות מילאו את עיניו של ג׳ונגקוק מהאימה.

״זה הוא. זה ג׳ימין.״