שניהם היו מזועזעים לחלוטין מהמידע שאוזניהם שמעו, ומהתמונות שפשוט המשיכו להופיע על המסך אחת אחרי השנייה עד שטאהיונג סופסוף כיבה את הטלוויזיה. "אוי אלוהים... ג׳ונגקוק אני כל כך מצטער.״ הוא הניח את ידו מאחורי ראשו ומשך אותו קרוב אליו לחיבוק חזק, בזמן שהדמעות פשוט לא יכלו להפסיק לרדת מעיניו של ג׳ונגקוק.
״אתה יודע, הוא לא תמיד היה החבר הכי מושלם, אבל למרות הכל, הוא עדיין החבר הכי טוב שלי.״ ג׳ונגקוק בכה וחיזק את החיבוק קצת יותר. ״אנחנו צריכים ללכת לבית החולים. עכשיו.״ הוא הביט בטאהיונג עם עיניו הדומעות, ושניהם מיד נעמדו.
"כן, ברור בייבי." טאהיונג חייך קלות ברכות, בניסיון להבטיח לג'ונגקוק שהכל יסתדר בסוף. הוא הרגיש קטסטרופלי באותו רגע, אך עדיין לא יכל לעצור את עצמו מלתת לחיוך קטן להופיע על פניו מבחירת המילים של טאהיונג. זאת הייתה הפעם הראשונה, סוף כל סוף, הוא מתחיל להיפתח אליו.
טאהיונג לקח את הנייד שלו ואת מפתחות הבית לפני שהם יצאו ועשו את דרכם לתחנת האוטובוס. בעודם מחכים לו שיגיע, ג'ונגקוק פשוט היה חייב לשאול. "מתי ואיך זה קרה?" הוא סובב את ראשו אל הנער שישב לידו. "הו, אממ... טוב, אני מאמין שזה קרה אחרי שהוא שלח לך את ההודעה ההיא, אבל אני סקרן בנוגע לסיבה בדיוק באותה מידה כמוך."
"לא, לא זה. אתה סופסוף נפתח אליי." ג'ונגקוק חייך פעם נוספת, למרות שהאמת הייתה שהוא החזיק את דמעותיו בפנים. "אה, זה? כן האמת שאני תכננתי לדבר איתך על זה כבר כמה ימים, אבל אתה לא חושב שזה קצת לא יאה שנדבר עלינו דווקא עכשיו?" טאהיונג נאנח. הוא אפילו לא כל כך הכיר את ג'ימין הרבה זמן, שלא לדבר על סוג מערכת היחסים שהייתה ביניהם, אבל עדיין לא יכל שלא להרגיש צער כלפי הנער מסיבה מסוימת.
"כן, אתה צודק. רואה? הממזר הזה תמיד הרס לי הכל עם התזמון המושלם שלו." ג'ונגקוק נאנח והביט בשיירת הנמלים ליד רגליו, אבל ראשו התרומם במהירות בחזרה למעלה. "רגע," הוא הסתכל על טאהיונג. " 'עלינו'? יש 'עלינו'?? יש 'אנחנו'??" פניו הוארו כאילו החבר הכי טוב שלו לא עבר תאונה מחרידה שככל הנראה רוב הסיכויים הצביעו לכך שהוא לא ישרוד אותה. "ג'ונגקוק!"
"אוקיי, אוקיי, אתה צודק. סליחה." הוא הוריד את ראשו והביט למטה שוב, אבל פשוט לא היה מסוגל לשלוט בחיוך על פניו. יש 'אנחנו', הוא המשיך לחשוב. המשמעות של זה הייתה הכל בשבילו.
רגע... די נו זה לא יכול להיות. אין מצב. זה אפשרי בכלל? זה אפשרי שהאהבה שלי אליו כל כך חזקה שהיא מתעלה על כל דבר אחר? זה בכלל הגיוני? כאילו, ג'ימין הוא החבר הכי טוב שלי למען השם אבל כל מה שהשכל המעצבן וחסר הכבוד שלי מסוגל לחשוב עליו זה מה שטאהיונג אמר. אוי אלוהים, אני חולה אהבה, הלא כך?
YOU ARE READING
My Playboy | TAEKOOK
Fanficג׳ונגקוק הוא הפלייבוי שובר הלבבות המפורסם של בית הספר שלו. כולם חושקים בו, בנים ובנות כאחד. למעט נער אחד, קים טאהיונג. הנער היחיד שלא רק שלא שם עליו, אלא גם לא מחבב אותו במיוחד (בלשון המעטה). • • • • ‼️אזהרות‼️ - קללות - מלאאאא חילופים של נקודות מבט...
