My Playboy | TAEKOOK

2

טאהיונג התעורר בבוקר לשמע הרינגטון שלו. מוטרד מהרעש שהעיר אותו מחלום דווקא די טוב שהיה לו על כלבלבים חמודים, הוא החליט לבדוק מי השטן שהעז לצלצל בשעה כל כך מוקדמת ועוד ביום שסופסוף לא היה בית ספר.

״ג׳ונגקוק? למה אתה מתקשר אליי.״  טאהיונג באמת היה על הגבול של להתפרץ על הילד הזה.

״טאהיונג, תפגוש אותי בheaven cafe עוד שעה בערך.״ הוא אמר וניתק. עיניו של טאהיונג זזו לראש המסך, השעה הייתה 11:30.

אולי אני אבטל?

הוא ממש לא היה במצב רוח לצאת מהבית. הוא בסך הכל רצה לראות את סדרת הנטפליקס האהובה עליו ולאכול את החטיפים שלו.

לא אבל לא נעים.. אולי יש לו משהו חשוב להגיד..

טאהיונג החליט שיקום מהר ויתארגן. הוא התחיל עם מקלחת מהירה, שבסוף לא הייתה כל כך מהירה כמו שתכנן. כשיצא הוא בדק את השעה, 12:10. ״פאק אני אאחר על בטוח.״ הוא מלמל מתחת לנשימתו לפני שבזריזות בחר את הבגדים שילבש. הוא לבש מכנסי שקי וחולצה פשוטה. ידיו זזו במהירות כנגד שיערו בנסיון לעשות איתו משהו יפה ולסדר אותו קצת, והוא יצא מהבית בלחץ בלי לאכול אפילו ארוחת בוקר.

~•~

אנחת הקלה קטנה יצאה מפיו של טאהיונג כשראה את הכיתוב

‏HEAVEN CAFÉ

והוא נכנס לבית הקפה, מתפלל בתוכו שגם ג׳ונגקוק הגיע לא מזמן והוא לא חיכה לו יותר מדי זמן. טאהיונג שנא לגרום לאנשים אחרים לחכות לו בדיוק כמו שהוא שנא לחכות להם.

הוא ראה את ג׳ונגקוק יושב בפינה בסוף, ולשם הלך. הוא שם לב שברגע שג׳ונגקוק ראה אותו, פניו האירו, ועד שהגיע אליו הנער כבר היה השמש.

מה יש לו?...

״וואו אומייגאד טאהיונג, אתה כל כך י-יפה.״ ג׳ונגקוק גמגם בעודו בוחן את טאהיונג מכף רגל ועד ראש, וטאהיונג גם שם לב לסומק על לחייו.

שיהיה... 

טאהיונג גלגל את עיניו והתיישב מולו. הוא לא יכל שלא לשים לב לכך שהנער מולו פשוט בהה בו ולא הזיז את עיניו ממנו, אז הוא הסתכל עליו בתקווה שזה יפסיק את הסריקה שג׳ונגקוק עשה עליו.

זה עבד.

באותו הרגע שעיניו של טאהיונג זזו אל ג׳ונגקוק, הנער הביט לכיוון אחר. ״אז מה קרה? למה רצית לפגוש אותי פתאום?״ טאהיונג החל בשיחה לאחר שהשקט ששרר בינהם כבר נמאס עליו, וג׳ונגקוק מיד הושיט את ידו לתוך התיק הקטן שהיה איתו.

הוא הוציא צמיד.

(שמתי אותו למעלה)

״אממ... הנה, אני ראיתי את הצמיד הזה וחשבתי שהוא יראה מאוד יפה עליך. אתה יודע שאריה מסמל חוזקה, אומץ ומלוכה, אז חשבתי שזה מתאים לך וזה יכול לשמור עליך.״ הוא הסביר והושיט את ידו אל ידו של טאהיונג כשהוא מחזיק את הצמיד, בכוונה להלביש אותו על ידו. טאהיונג שם לב שעל ידו השמאלית של ג׳ונגקוק יש את אותו צמיד, אז הוא פשוט לקח אותו מידיו של הנער והכניס אותו לכיס במכנסיו.

״טאהיונג?״ ג׳ונגקוק ניסה לתפוס את תשומת ליבו של הנער, טאהיונג הביט בו במבט שואל. ״בוא נלך לסיבוב באיזור כאן, טוב?״ הוא שאל, טאהיונג פשוט הנהן ויצא מבית הקפה ביחד עם ג׳ונגקוק.

~כמה שעות לאחר מכן~

שני הנערים הסתובבו והלכו כבר די הרבה זמן, ושניהם התעייפו נורא. ג׳ונגקוק נעצר ליד הנקודה שבה דרכיהם היו אמורות להיפרד. ״תודה רבה לך על היום, טאהיונג. למרות שזה היה בדקה התשעים אני באמת נהנתי מכל שנייה איתך.״ הוא הראה את שיניו בחיוך גדול.

״כן אני כמעט בטוח שזה גם מה שאמרת לשאר המתוקים שיצאת איתם.״ טאהיונג אמר, פוגע ישירות בליבו של ג׳ונגקוק עם חץ מורעל. הוא באמת ניסה לחבב אותו אבל העובדה שהוא יצא עם כל כך הרבה נערים ונערות מבית הספר פשוט הטרידה אותו. עצם העובדה שהוא רק המטרה הבאה של ג׳ונגקוק הטרידה אותו.

הוא יכל לראות את השינוי במצב הרוח ובהבעת פניו של ג׳ונגקוק.

אמרתי משהו לא טוב?

הוא סובב את גבו אל טאהיונג והחל לצעוד משם. הנער המבולבל עמד להסתובב לכיוון ביתו גם כן, כששמע את קולו של ג׳ונגקוק קורא לו. ״לילה טוב טאהיונג, תשמור על עצמך.״

״לילה טוב ג׳ונגקוק.״