ג׳ונגקוק הוא הפלייבוי שובר הלבבות המפורסם של בית הספר שלו. כולם חושקים בו, בנים ובנות כאחד.
למעט נער אחד, קים טאהיונג. הנער היחיד שלא רק שלא שם עליו, אלא גם לא מחבב אותו במיוחד (בלשון המעטה).
•
•
•
•
‼️אזהרות‼️
- קללות
- מלאאאא חילופים של נקודות מבט...
זהו יום חורף בהיר, השמים מלאי עננים גדולים ונפוחים כשהשמש במרכזם, האוויר קריר ובעל ריח רענן ונקי מהמטר האחרון. קשת בענן יפיפיה יכלה להיראות דרך החלון הגדול בסלון ביתו של ג'ונגקוק, וקרני השמש חיממו את האווירה הקודרת אשר שררה בו בחודשיים האחרונים. היום הוא התאריך שמסמן את שישים ואחד הימים שחלפו להם מאז מותו של ג'ימין, אך זה לא הרגיש שונה משאר הימים. ג'ונגקוק המשיך לבכות מדי יום ולהתאבל על חברו האבוד, וטאהיונג כמובן היה לצידו בכל שנייה שעברה. הוא דאג לו, הכין לו מאכלים, הרגיע אותו, והקשיב לכל סיפוריו על המנוח.
ג'ונגקוק עבר עוד אחת מההתמוטטויות שלו, שבהן המשיך לצרוח ולבכות, בעודו לא מסוגל לקבל את מותו של ג'ימין. אלבום התמונות שלהם היה זרוק על הרצפה, ובידו הוא החזיק מספר תמונות. כרגע שניהם נחים על הספה הגדולה, כשג'ונגקוק שוכב עם ראשו על ירכו של טאהיונג, והנער יושב בנוחות ומלטף את ראשו של ג'ונגקוק בעדינות.
"באני, בבקשה, פשוט תפסיק להסתכל על התמונות אתה מענה את עצמך." טאהיונג הביט בנער שהדמעות לא הפסיקו לרדת מעיניו, בעוד שהוא מחזיק אל מול עיניו את אחת התמונות.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
"אני עוד לא סיפרתי לך את הסיפור מאחוריה, נכון? זה אולי אחד הימים הכי טובים וכיפים של החיים שלי." שתי דמעותיו האחרונות התגלגלו במורד פניו, בזמן שחיוך נוסטלגי הראה את עצמו על פניו. כל האירועים מאותו היום חלפו מול עיניו כאילו רק יום עבר.
"קיץ 2018, היינו בני 16, שנינו ועוד ארבעה חברים קרובים שלנו החלטנו לצאת לטיול של יומיים בחוף הים. אחד מהם, קראו לו ג'ין, הוא היה הכי גדול מכולנו והיה לו רשיון, אז לקחנו את הטנדר שלו. זה היה טנדר שחור, גדול כזה... היית יכול לראות אותו מקילוטרים כי הוא היה כל כך מצוחצח שכשקרני השמש פגעו בו, הוא היה ממש כמו מראה ענקית על גלגלים. היונג שמר עליו כאילו היה התינוק שלו." הוא צחקק, כשעיניו מביטות בקשת וענן שמחוץ לחלון.
"אנחנו הבאנו כל כך הרבה שמיכות, קנינו משהו כמו מאה זיקוקים וחטיפים, ואפילו הבאנו בגדים להחלפה כי תכננו להיכנס למים. ביום הראשון יצאנו מוקדם בבוקר ופשוט עשינו סיבובים בכל העיר, כשהדלק נגמר נסענו ישר לתחנת הדלק ומשם לחוף. הספקנו בדיוק לשקיעה, אני בחיים לא אשכח את היופי שלה באותו הערב. משהו בה פשוט היה מיוחד יותר, מקסים יותר... לא יודע בדיוק איך לתאר. כאילו השמש והשמים ידעו שהיומיים האלו יהיו בלתי נשכחים." הוא עצר לרגע כדי להתיישב והסתובב עם גופו כך שיהיה מול טאהיונג. ״לפעמים אני נזכר בה כשאני מסתכל עליך.״ הוא חייך ונשען קדימה על מנת להפגיש את שפתיהם לנשיקה מהירה.
