my freedom

~פרק שלישי~

"קומו! קדימה!יש לכם שעה להתקלח!"
הצעקה שאותה הכרתי נשמעת, מעירה אותי מלילה חסר חלומות.
פקחתי את עיניי קופץ מהמיטה שלי אל הרצפה,רוצה למהר בשביל להספיק להתקלח.יש שעה בלבד ל200 אסירים להתקלח, אני כבר למדתי לתפוס מהר תא, הסתכלתי על המיטה מתחתיי, נזכר בנער שהגיע אתמול, רואה מיטה ריקה, מרים את מבטי ורואה אותו עומד מולי עם מבט משוחק.
"רצית לזיין אותו בשנתי?"
הוא שואל בחיוך מזוייף, כאב רב נשמע במשפטו.
"לא,רציתי להעיר אותך, כדי שיהיה לך מקום"
אמרתי כן,לא יודע למה אכפת לי מימנו.
"התקלחתי כבר, אני מכיר את הכלא הזה הרבה יותר מימך, אני קם מוקדם כדי להספיק להתקלח"
הוא אומר, עדיין עם חיוך
"בכל מקרה כדאי שתלך,נותרו 50 דקות"
הוא מוסיף לומר.שיט,אדיוט.עכשיו אין לי סיכוי להתקלח,כן זה 10 דקות, אבל זה דקות קריטיות.
רצתי מהר אל המקלחות, מנסה את מזלי, כשהגעתי לשם לא הייתה מקלחת אחת פנויה. נאלצתי לחכות לסוף וגם כשכמעט כולם סיימו הייתי צריך להתקלח עם מישהו מפחיד במיוחד. לא רוצה לפספס מקלחת, גם אם זה רק ל2 דקות במים קרים, נער טיפש, הכל בגללו.
"אתה סקסי כשאתה כועס" 'כועס..'-כועס עליו.
"שתוק"
סיננתי בעצבים.
סוהר הגיע פותח את הסורגים של התא שלנו, שם לנו אזיקים כשלוקח אותנו אל החצר של בית הכלא
"תגיד זונה, משלמים לך טוב כדי להיות כלב?"
הנער אמר לסוהר, בלי בושה, הלוואי עלי חצי מהאומץ שלו.
"אתה יודע שאני יכול להתלונן שתקפת אותי ואתה תסתבך בצרות, נכון?!"
הסוהר אומר לא מתייחס למילים של הנער
"אתה יודע שזה שזה לא מעניין אותי"
הנער אומר, בפרצוף כועס.
"ביי זונה"
הנער אומר לסוהר כשאנחנו מגיעים לחצר, נפרדים מהסוהר המסכן, זאת עבודתו, הוא לא אשם במה שהנער עובר.
"לא אמרת לי איך קוראים לך"
אני אומר, לא יודע למה אכפת לי מימנו, הוא סתם אדיוט.
"למה אכפת לך? רוצה לדעת מה לצעוק כשאתה מאונן?"
הנער אומר והחיוך המשוחק שלו שוב מופיע על פניו, הכל אצלו סקס?!
"אולי"
אני מחליט להשתעשע, רוצה לדעת את שמו, לא יודע למה,לא אכפת לי למה.
"נואל~"
הנער לא אומר,אלא גונח, בקולי קולות, מפדח אותי, איזה פדחן..
"אדיוט"
אני אומר, שם את ידיי מהר על הפה שלו,מנסה ללא הצלחה להסתיר את החיוך שלי
"אתה תמים"
הנער ששמו נואל אומר
"ואתה לא"
אני מחזיר,מוריד את ידיי מהפה שלו
"למה אתה פה?"
הוא שואל, ידעתי שהוא ישאל,שיט.
"למה אתה,פה?"
אני מחזיר בשאלה,לא רוצה לדבר על זה.
"שרפתי מכונית,לפני שנה חתכתי מישהו וליפני זה נכנסתי על אונס למרות שאני זה שנאנסתי"
נואל אומר,משאיר אותי בהלם,זאת הפעם השלישית שלו בכלא,פאק!
"פאק מצטער"
אני אומר, למרות שהוא הביא את זה על עצמו, לא את הראשון אבל הוא חתך מישהו!
"לא אתה לא מצטער, אתה מפחד ממני רצח"
הוא אומר, לא מסתכל עלי בכלל
"אני פה כי מישהו שהכרתי הפליל אותי במה שהוא עשה"
אני מחליט לומר,שנאתי להגיד את זה, שנאתי שזאת האמת,שנאתי את המציאות, שנאתי את עצמי.
"אז עכשיו זו רק ההתחלה, ברגע שמפלילים אותך הבלאגן רק מתחיל, אתה תחפש אותו,תחפש לנקום בו,לא תתכוון ותחתוך אותו,כי לשרוף את המכונית לא יספיק"
הוא אומר,יורק את מילותיו כמו סכינים קטנים, אז כל מה שהוא עשה,היה לאותו בן הזונה.
"לא היית צריך לעשות את זה,זה רק מראה לו שהוא הצליח בלהשפיל אותך,זאת לא ההתחלה,זה הסוף.
לפה אני לא חוזר"
אמרתי,בטוח במילותיי,אני לא רוצה לראות את החרא הזה לעולם.
"כן,חכה תראה"
נואל אומר.נושך את הפריסינג שלו בעצבנות
צלצול הכלא נשמע, מסמן על סוף ההפסקה,לחזור לתאים,עד שנאכל,ואז שוב לתאים,וככה שוב ושוב,עד בלי די...