בין קודש לחול

פרק 9

Can't feel my face - The Weekend

פרק 9:
נתן

הפעם הראשונה שנגעתי בבחורה שהיא לא בת משפחה שלי, ולו המגע הקל ביותר היה כשהייתי בן שש עשרה.
ההורים שלי, שומרי הדת והמסורת תמיד חינכו אותי לשמור נגיעה. למדתי בבית ספר דתי קטן שהיה במרחק של שעה נסיעה בתוך הרובע ברוקלין בניו יורק.
ראיתי אותה במכולת ליד בית הספר, היא נראתה נערה אמריקאית טיפוסית. מצחיק כמה הסרטים שמשדרים לעולם מתארים בדיוק את המציאות. אני לא זוכר בדיוק איך היא נראתה אבל היא לא הייתה צנועה במיוחד, בואו נגיד ככה.
התנגשנו בטעות, ביקשתי סליחה והיא ישר מיהרה להתנצל בעצמה. היד שלה נגעה בחזי. הייתי עדיין לבוש בבגדי בית הספר, שכבות בשחור ולבן עטפו אותי, אין ספק שהיא לא שמה לב שאני יהודי שומר מסורת והיא עדיין המשיכה לגעת בי.
ואני, הנער החרמן בן השש עשרה שמעולם לא נגע בבחורה בחייו, לא עמד בפיתוי שעמד מולו.
נגעתי בה כאילו ידעתי מה אני עושה, כאילו כל הסרטים האירוטיים שהייתי רואה בלילה היו חומר שהייתי צריך לשנן במבחן והייתי החרשן של הכיתה.
באיזשהו שלב התאפסתי על עצמי וברחתי משם. במשך שלושה חודשים התפללתי כל לילה לאלוקים שיסלח לי על מה שעשיתי, ככה חינכו אותי. מאז הבנתי שזה לא איסור, אין שום דבר רע מלגעת ולהתענג על גוף של אישה. מאז עברו אינספור פעמים שעשיתי את זה. זה אחד הדברים האהובים עלי, למעשה. 

היום חזרתי לאותו גיל שש עשרה.
השם ישמור ויציל אותי, כמה שהבחורה הזאת מטלטלת.
אני בורח כמה שאפשר מהשפתיים העבות והמהפנטות שלה שאני מדמיין שהן צורחות שאשים עליהן את שפתי. אוח, הייתי עושה כל דבר שבעולם בשביל להרגיש את הרכות של שפתיה על שפתי ולא על אגודלי.
חטא מתוק.
אני כולא את עצמי בשירותים בטענה שהלכתי "להביא לה נייר", הלכתי להביא לעצמי את השפיות שלי כי נראה לי שאיבדתי אותה.
אני שוהה שם יותר מדי זמן, מנסה להסדיר את הנשימות שלי ולהתאפס על עצמי. לעזאזל נתן. אתה כבר לא בן שש עשרה, תחזיר את הזין שלך למקום ותפסיק להתנהג כמו נער חרמן שלא נגע בבחורה בחייו. אני מנסה לפקוד על עצמי אבל זה מאוחר מדי. אני שומע את דלת הכניסה נטרקת. שיט. היא ברחה.

נו באמת, נתן. ברור שהיא ברחה! היא יודעת שזה לא אמור לקרות, אתם חברים טובים ולא מעבר, אתה סתם מנסה להרוס חברות טובה.
אני פוקד על עצמי, המוח שלי בסערת רגשות. אני מסתכל על עצמי במראה. המבט המאוכזב שלי מביט בי חזרה.
אני נאנח וחוזר לסלון, אני מביט בשתי כוסות היין הריקות והריקנות מכה בי. אני שונא להיות לבד.
אני מתלבט ובסוף מחליט שלא לרדת למטה לשקד. גם כי כנראה היא הלכה כבר וגם כי היא צריכה זמן לעכל את זה. הבחורה הזאת צריכה לעכל הכל, אפילו אם זה היה סתם זחל שעלה לה על הנעל. היא קופצת מכל שטות ונבהלת מכל דבר, זה רק מעורר בי את הצורך הקדמוני להשאיר אותה קרובה ולהגן עליה כמו איש מערות. 
אני מתעורר ממחשבותי העמוקות כשאני שם לב שהריח של שקד עדיין באוויר, מתגרה בי. עדיין יש שקע בספה איפה שישבנו, איפה שליטפתי את שפתה התחתונה כאילו הייתה עשוייה משי, היא בהחלט לא הייתה רחוקה מלהיות באמת עשויה משי.
האגודל שלי מעקצץ שאני נזכר ברגע הזה, שקרה רק לפני דקות אחדות. אני חושב שאני לעולם לא אצליח לחזור לעצמי אחרי הרגע הזה, תמיד יהיה בי חלק שירצה לגעת בה עוד וכמה שאפשר. איך אפשר שלא לרצות לעשות את זה?
לעזאזל, הבחורה הזאת מהפנטת. יש לה גוף שלא יבייש דוגמנית צמרת וקימורים שאני רוצה לישון בתוכם.
העור שלה תמיד חם, כאילו היא תנור או מחוברת לחשמל. העיניים החומות שלה שבאות בחבילה עם הריסים הארוכים שלה מהפנטות אותי, גורמות לי לעשות כל מה שהן רוצות. אי אפשר שלא להיכנע לגחמות של הבחורה הזאת, מבט אחד מהעיניים האלה ואתה נכנע.
יש לה קול שיכול להכניס כל גבר למיטה, שילוב משגע של צרידות ותמימות. הקול הזה יכול להרגיע פילים ולאלף אריות, אני נשבע. 
ואיך אפשר שלא לדבר על השפתיים האלה? רכות אינסוף, שפתיים עבות ובשרניות שאני רוצה למצוץ ולנשוך כל החיים. כשהיא מלקקת אותן או נושכת אותן אני תמיד חייב להדק את אגרופי כדי לא להתנפל עליה, היא משכרת.
הצחוק שלה ממכר, כל-כך ממכר שהוא מכניס אותך לטריפ אין סופי של צחוק. ותמיד כשהיא מסיימת לצחוק היא מהדקת שפתיה זו לזו ומנסה להשתלט על עצמה, המבט הזה יכול להרוג בנאדם. 
יש לה סטייל משגע, זה ידוע. אבל זה לא משנה אם היא לבושה בחצאית עור הדוקה שמוציאה לכולם את העיניים או החולצה ארוכה שלי שבקושי מגיעה לה עד אמצע הירכיים. (את זה אני הכי אוהב). יש בה משהו שמהפנט אותך אליה, זה לא רק היופי האינסופי שלה, זאת פשוט היא. שילוב של תמימות ובגרות, איפוק ורצינות, הומור וביישנות. 
לעזאזל, בקצב הזה אני לא אצליח לשחרר ממנה.
על מי אני עובד? כבר עכשיו אני לא מצליח. כל גבר שהיה עומד כאן במקומי גם לא היה מצליח. היא משגעת אותך, גורמת לך להיכנע לגחמות שלך ולהנמס מולה.
היא סקסית, סקסית לא מהעולם הזה. אחרי שהרגשתי את השפתיים שלה אני לא יכול להפסיק לחשוב איך שאר הגוף שלה מרגיש. איך היא תראה כשהיא גונחת מתחתי ורועדת בזמן פורקן. איך העיניים שלה יביטו בי מלמטה בזמן שהיא לוקחת את כל כולי אל פיה. איך היא תאבד שליטה כשאני אטעם את נוזלי התשוקה שלה.
הבחורה הזאת משגעת אותי. 

אני מניד בראשי, מנסה להתאפס על עצמי ולהזכיר לעצמי שזה רעיון גרוע. אסור לי לעשות את זה איתה. פשוט אסור.
אנחנו חברים טובים, לא מעבר. כמובן שהרגשתי איך היא מתנשפת ורוצה את זה בדיוק כמוני. אבל אני יודע שהיא תתנגד לרעיונות כמו אלו שרצים במוחי בכל תוקף. היא לא כזאת, היא לא תעשה את זה. מגיע לה יותר מזה.
אני נושם עמוק, מרים את הכוסות הריקות והיין שנשאר על השולחן, נאנח לעצמי בקול ומנסה להבין מה לעשות עם הבחורה שמסובבת לי את הראש.

----

אני נותן לה זמן לעכל את הכל.
על מי אני עובד? עברו מעל שבועיים ולא הפסקתי לחשוב עליה אפילו לשנייה אחת. שלחתי לה מעל שלושים הודעות. אפילו בלי תוכן, סתם צילום של ספר טוב או "מה שלומך? מה את עושה כרגע?" כדי לפתח שיחה ולשבור את הקרח. היא לא עונה לי. 
אני עושה הכל כדי לא לחשוב עליה. עובד עד השעות הקטנות של הלילה ועושה ספורט כמו משוגע, אפילו חזרתי לקרוא ספרים.
אבל לא משנה מה אני אעשה אני לא מסוגל להפסיק לחשוב עליה.
הכל מזכיר לי אותה, מנייר הטואלט בשירותים ועד הקפה השלישי שלי להיום. היא בכל מקום.
אני לא מסוגל יותר, נמאס לי. אני חייב אותה.
ברגע אחד של חוסר שפיות אני לוקח את הטלפון והמפתחות שלי ונוסע אליה, נושא תפילה לאלוקים שהכל יהיה בסדר.