בין קודש לחול

פרק 12

Way down we go - KALEO

פרק 12:
שקד

כשאני קמה בשעה שלוש בצהריים אני מנסה כל היום להעסיק את עצמי, לא לחשוב על נתן אפילו שניה אחת. 
אני עורכת את התמונות מהגלריה במהירות שיא ושולחת אותן לאריאל ושחר, תוך שתי דקות אני כבר מקבלת תגובות נלהבות משניהם ומחייכת לעצמי, שמחה שהצלחתי.
לאחר מכן, אין לי ברירה אלא להתרכז בנתן. או יותר נכון, בתמונות שלו. 
הפעם אני לוקחת את הזמן על כל תמונה, עורכת אותה בנפרד, מתייחסת אליה פי חמש יותר משהתייחסתי לתצוגה של שחר כולה.
הנשימה שלי נעתקת שאני מגיעה לתמונה האהובה עלי, אתם בטח זוכרים. זאת שנתן מחייך לעבר הדפים על השולחן שלו וכל השרירים שלו בולטים והוא נראה פשוט מדהים, אז זאתי. 
ישבתי על התמונה הזאת מעל שעה, מדייקת בפרטים ברמה לא הגיונית אבל עושה הכל כדי שזה יראה טבעי כמה שיותר, כמה שפחות משחקים. בערך כמו שהוא במציאות.
אני נאנחת בסיפוק שאני שולחת לנתן את כל התמונות.
תוך חמש דקות אני מקבלת תגובה של סמיילי לב ועוד משהו שנראה כמו נמסטה, אני מניחה שזה אומר תודה או משהו.
לפני שאני שוקעת שוב בנתן אני שמה לב שאני צריכה להיות אצלו עוד שעה, ואז שוקעת שוב בו.

מי ידע שבשעה אפשר להתקלח, לגלח את כל הגוף, למדוד חמש חולצות וחמישה זוגות מכנסיים ואז להחליט על שמלה, להיכנס להיפר ונטילציה, לקבל סטירה מנועה, לנסוע באוטו לדירה של נתן, ולהרגיש כאילו הכל מסתובב כשאני עומדת בכניסה לדירה שלו.
אני דופקת על הדלת, אני שומעת את הלב שלי פועם בחזי, אני מנסה להשתלט על הגוף שלי ולנשום אוויר באיטיות.
להכניס. להוציא. להכניס. להוציא. זהו זה.
נתן פותח את הדלת ואני שוכחת את כל מה שהיה לי בראש, בעיקר איך מדברים.
"היי, בואי תיכנסי." הוא מנסה לשמור על טון רגוע, פותח בפני את הדלת. אבל לא לפני שהוא אוכל אותי במבטו, אל תדאגו, הסתכלתי עליו די הרבה זמן.
לא ידעתי שבחור יכול להיראות כל-כך חתיך בטישרט פשוטה וג'ינס, עכשיו אני מבינה את הקמפיין של קלווין קליין ג'ינס, יש משהו בבחור במכנסי ג'ינס שפשוט עושה לך את זה, אני לא בדיוק יודעת מה. אבל זה, כלומר הוא, מהפנט אותי.
"שקד-" הוא מוציא אותי מההפנוט שלי, אני שמה לב שאנחנו יושבים על הספה שלו והוא מסתכל עלי מבולבל. "את נראית קצת לחוצה. רוצה יין? וודקה? ויסקי?"
"יין יהיה טוב, תודה." הוא מחייך לעברי, בהזדמנות זו אני מורידה את העקבים שהיו עלי ומניחה אותם על הרצפה לידי, הוא קם ומיד חוזר עם יין ושתי כוסות. הפעם יין אדום, 'שיראז'. "יש לך טעם טוב, זה נתון להערכה." הוא מוזג לי ולו ומושיט לעברי את הכוס שלי, "תודה," אני לוחשת, הוא מחייך ולוגם מהכוס שלו. לא מנתק את מבטו משלי. אני לוקחת לגימה גדולה מהיין, כמעט נחנקת. 
הוא נשען אחורנית על הספה, לוקח את השלט שהיה על ידו ומדליק את הטלוויזיה מולנו, "מה בא לך לראות?" הוא שואל ואני מביטה בו בבלבול, הוא השתגע? יכול להיות שהוא התכוון למשהו אחר בכלל?
אין מצב. אני הרגשתי בדיוק על מה הוא מדבר. פיזית הרגשתי את זה.
"מ-מה אתה עושה?" ידו נחה על ירכי על הקו בין קצה השמלה לעור החשוף. אלוהים שבשמיים. "גורם לך להרגע," אגודלו עובר על עורי החשוף למעלה למטה ואני משתגעת, "רק תנשמי ובואי נראה סרט."