בין קודש לחול

פרק 13

Skin - Rihanna

פרק 13:
שקד

אנחנו הולכים לחדרו של נתן, הוא מוביל ואני אחריו, הוא פותח את הדלת וטורק אותה מאחורי. הוא מצמיד אותי אליה בחוזקה ומנשק אותי.
אוי, אני יכולה לחיות חיים שלמים רק מלנשק את השפתיים האלה.
הידיים שלו עוברות על גופי, מעל ומתחת לשמלה הקצרה שעלי.
הוא מחליק יחד אחת אל אחורי גבי, מרגיש את רוכסן השמלה ופותח אותו לאט לאט, כמו עטיפה של מתנה שרוצים לשמור עליה. וכל מה שאני יכולה לחשוב עליו זה שיפסיק לעשות הצגות כי אין לי סבלנות כרגע, אבל גם נתן מאבד סבלנות כשהשמלה נופלת מגופי. הוא משתנתק ואני נתקפת בצורך לכסות את עצמי, הידיים שלי אוטומטית עולות לכסות את חזי החשוף, הידיים שלו מורידות את זרועותי למטה והוא מביט בעיניי, רק בעיניי. "זה רק אני פה, אין לך מה לדאוג. את מושלמת," הוא לוחש, מעט צרוד ואני עומדת להתעלף. "נתן, אם תמשיך לדבר אלי ככה לא צריך שתגע בי כדי שאגמור." הוא צוחק בקול ומנשק אותי.
שפתיו יורדות מטה אל צווארי, מנשקות את הנקודה הרגישה ויורדות אל חזי. ביד אחת הוא תופס את השד השמאלי שלי ומוחץ אותו בזמן שהוא מנשק ומלקק את הימיני, אני משחררת גניחה עמוקה ומטה את ראשי לאחור.
נתן מוצץ את הפטמה הרגישה ואני אוחזת בשערו, וכשהוא עובר עליה עם השיניים שלו אני מושכת בו וכמעט צורחת. "את אוהבת את זה, הא?" הוא מנתנק ומביט בי, ידו האחת עוברת על הפטמה הימנית ואני רועדת. "ת-תמשיך." אני בקושי מצליחה לדבר, הוא צוחק לעצמו, מזיז אותי מעט קדימה ופותח את דלת החדר. אני מביטה בו מבולבלת. "תסתכלי למעלה, את רואה את המתח מעלינו?" אוי לא. "תחזיקי בו חזק." אני אוחזת בו ולא מצליחה להגיב כי הוא מרים את גופי למעלה ומניח את ירכי על כתפיו, כששפתיו בדיוק על איברי הפועם. הוא מחייך לעצמו, אני מתפללת לעצמי.
הוא מפתיע אותי כשלשונו פוגשת את איברי ואני קופצת מעט, גונחת בקול.
לשונו עוברת על הדגדגן שלי בעיגולים קטנים שמרטיטים את כולי, יד אחת שלו מחזיקה אותי מלמטה והשנייה נכנסת מתחת לירכי מצטרפת ללשונו.
ראשי עף אחורנית, אני נושמת בכבדות ואני די בטוחה שמלמלתי שמע ישראל או משהו.
שתי אצבעות שלו נכנסות לאיברי והוא מכניס ומוציא אותן בקצב מסחרר, מפמפם אותן בעוד לשונו מטיילת על דגדגני ומוצצת אותו. השיא נבנה בבטני, אני משחררת יד אחת מהמתח שמעלי לאחוז בראשו, לקרב אותו על איברי בכוח. נתן מהמהם ומחליף תפקידים, ידו עוברת לדגדגן ולשונו נכנסת לתוכי. אוי, אלוהים.
אני גונחת בצעקה ומניעה את אגני על פניו של נתן, משחררת גלים של עונג בתוך פניו. ניצוצות חולפים על פני ואני נושמת בכבדות. נתן מלקק וטועם אותי, "פשוט מעדן," הוא לוחש ואני נושכת את שפתי בעודי אפופה בגלי עונג. 
נתן מחכה עד שהגל האחרון יכה בי ומוריד אותי למטה, אני בקושי מצליחה לעמוד ונשענת עליו.
אני מנשקת אותו בעצלות והוא מצמיד אותי אליו, צובט את הפטמה שלי בהפתעה ואני קופצת, הוא צוחק.
"בואי," הוא אומר בצרידות ומושיב אותי על המיטה, אני מביטה בו בשאלה. "נראה לך שסיימנו? רק התחלתי איתך." הוא פותח את החגורה ומוריד את מכנסיו למטה, אני לא יכולה לנתק את מבטי מהבליטה העצומה בתחתוניו. תוך שנייה גם ההתחתונים יורדים ואני משתנקת. "את באמת אמרת מקודם שמע ישראל?" הוא מגחך ואני מהנהנת, לא יכולה עדיין להוריד את מבטי מאיברו. רק שעכשיו הוא כולו חשוף למבטי. אני רוצה לטעום אותו, עכשיו. "אז בואי נראה כמה עוד תפילות אני יכול להוציא ממך." הוא קורץ וגורם לי לשכוח מהתוכניות שלי.
תוך שנייה אני על הבטן במרכז המיטה, ראש על הכרית, ידיים מאחורי הגב והתחת מורם. אני רועדת בציפייה, אין לי מושג מה עומד לבוא.
נתן הולך לשנייה וחוזר עם משהו שהוא לא נותן לי לראות. ואז אני שומעת זמזום. "כשהייתי בדירה שלך אתמול ראיתי חבר קטן ליד המיטה, ויברטור סגול," אני פוערת את עיניי, "הייתה לי תחושה שאנחנו לא נסיים שם אז החלטתי לקחת אותו לניסוי קטן." הוא מצמיד אותו לאיברי ואני רועדת, "מי יגרום לך לגמור יותר מהר. אני או הוא?" הוא מצמיד אותו לדגדגני ואני גונחת.
"רוצה לנחש?" הוא לוחש ומלטף את גבי התחתון, "נ-נתן, בבקשה," אני מגמגמת, בלי שליטה אני דוחפת את גופי אחורה אליו, "מה את רוצה?" הוא מגביר את מהירות הויברטור ואני גונחת ארוכות, נעמדת על ארבע ומסובבת את ראשי אליו. הוא מביט בעיני במבט מזוגג. "רק אותך, אני רוצה אותך." אני אומרת, נאנחת, מנסה להשלים משפט בלי לגמגם. הוא מכבה את הויברטור ואני מתנשפת.
"את רוצה אותי? את תקבלי אותי. לא היום, אמרתי לך. הערב הזה הוא רק בשבילך." הוא מנשק את גבי התחתון. "אבל אני יותר מאשמח לגרום לך לגמור עוד פעם." הוא מנשק את ישבני המורם ואני מהנהנת, "אין לי בעיה עם זה." הוא צוחק ובשנייה הופך את גופי כך שאני על הגב. הוא מביט בי במבט ערמומי ואני לרגע חוששת לעתיד שלי, אבל אני שוכחת כל חשש ואפילו איך קוראים לי כשאני מרגישה את שפתיו על איברי שוב.
הוא מלקק, מוצץ, מושך ונושך את איברי עד שאני כמעט מאבדת שליטה. הוא ביד אחת אוחז בירכי ואני פתאום מרגישה את הויברטור שלי בכניסה לאיברי, זה מה שהוא עשה עם היד השנייה. בא לי לצרוח. ואני בהחלט צורחת כשהוא נכנס לתוכי. האגן שלי עולה למעלה ויורד למטה בלי שליטה ונתן מנסה להשתלט על הגוף הרועד שלי, הוא משחרר גניחה על הדגדגן שלי וברגע הזה אני משתחררת וגונחת את שמו שוב ושוב. "נתן, נתן, אוי אלוהים!" ברגע הזה לא אכפת לי שיחשוב שהוא אלוהים, כי זה בהחלט היה שמיימי.

הוא נותן לי נשיקה קטנה על השפתיים ומתרומם, אני שוב מאבדת נשימה כשאני רואה את הזקפה הגדולה הזאת מתנוססת מולי. "אל מלך נאמן." אני לא שמה לב שאני שוב מתפללת. נתן מביט בי בפליאה ואז צוחק כל-כך חזק שכל בית החזה שלו רועד. הוא מתיישב ומנגב את הדמעות שיורדות מעיניו בעודי משלבת ידיים ברגזנות.
הוא מחבק אותי חזק ואומר בלי נשימה "זה בחיים לא שמעתי," הוא מנסה להשתלט על הצחוק ואני נותנת לו מכה קלה על הזרוע והוא נרגע.
"שמעי שהרגת אותי, אני לא אשכח לך את זה." הוא מתאפק לא לצחוק שוב ואני עומדת מולו עם הידיים על המותניים ופרצוף כועס, והוא נושם עמוק ומפסיק לצחוק.
"רוצה לראות איך זה כבר לא יהיה מצחיק?" אני לא מחכה לתשובה ויושבת על ברכיו, פני מולו ורגליי פרוסות סביבו. איברו הזקור פוגע בקצה איברי. הוא לא נושם, רק מעביר מבטו בין איברנו הקרובים לבין פני.
"פתאום זה כבר לא משעשע אותך, אה?" אני אומרת בשקט, אוחזת באיברו בידי ומעבירה אותו על פתח איברי.
"לא. זה לא משעשע. את צריכה לקום, עכשיו." לסתו נעולות והוא מנסה להשתלט על עצמו. בלי לשים לב אני מוצאת את עצמי שרועה בגבי על המיטה שלו, הוא נושק לשפתי ושם מעליו את תחתוניו, שבקושי עולים. "את צריכה ללכת," הוא אומר בשקט ואני מביטה בו בבלבול. "מה?"
"את צריכה ללכת," הוא חוזר שנית, אני מרימה את השמלה שלי במבט מבולבל. לובשת אותה במהירות והולכת בצעדים מהירים לסלון, נועלת את העקבים שלי, לוקחת את הנייד והמפתחות ולא מביטה לאחור כשנתן אומר "תעצרי."
טוב, כן הסתכלתי לאחור, אבל רק כדי לטרוק מול הפרצוף הדבילי שלו את דלת הכניסה.