נרדמתי לאורך כל הטיסה וכשקמתי כבר נחתנו ג'וני העיר אותי בתזוזה קטנה בכתפי , "בוקר טוב" אמרתי והוא חייך.
יצאנו לעבר הלימוזינה השחורה וישבתי מאחור מחקה לעתיד ומתפללת שלא קרה משהו רע.
כשהגענו סוף סוף הסתכלתי על האחוזה של אבי , אבי היה עורך דין חשוב מאוד בפריז כך שהיה לו הרבה מאוד כסף, כשיצאתי מהמכונית ראיתי מבעד לחלונות שיש אנשים בבית ,אבי גר לבדו, נורה אדומה נדלקה בראשי אבל בכל זאת התקדמתי לעבר הבית.
פתחתי את הדלת ונכנסתי בסלון שמימיני ישב אבי בכורסא יפיפיה ובכורסא ליד ישבה מישהי בשנות גיל ה30 לחייה היא הייתה יפיפיה שערה הבלונדיני מעוצב בתסרוקת קצרצרה ויפה עניה החומות היו יפות וגדולות שפתיה הגדולות מידי כנראה הוזרק לשפתיים האלה משהו חייכו בחיוך אלגנטי, היא הייתה גבוהה ורזה ולבשה שמלת סטרפלס ארוכה בצבע שנהב.
בספה ישבה ילדה בגילי פחות או יותר, שערה היה כמו של האישה שיושבת לצד אבי רק יותר ארוך ועניה היו כחולות עמוקות ויפות היא נראתה עדינה וקטנה בטוח השמלה הסגולה שלה.
לידה ישב הנער הכי חתיך שראיתי מימי , אוי הוא היה חתיך!!! שערו השחור היה מבריק ויפה עניו הכחולות העמוקות סרקו אותי הוא היה שרירי ולבש מכנסיים בצבע כחול רויאל וחולצה לבנה מקופטרת.
אבי קם ממקומו שערו היה חום דבשי וחלקלק עניו היו כעניי הכחולות עצמות לחייו היו עצמות לחיי, דומים בקטע מצחיק למרות שתמיד אמרו שאני דומה יותר לאימי שהייתה רזונת ונמוכה עם שער אדום כשלי רק ששלה היה פרוע בתלתלי
משי ושלי היה חלק כסרגל.
אבי קם ממקומו וחייך חיבק אותי ברכות ואמר "ברוכה הבאה גרייס ,בואי שבי" הוא כיוון אותי לעבר כיסא מרופד והתיישבתי.
"אבא מה קורה פה?" שאלתי בעודי נועצת מבטים באנשים שישבו בסלון
"אמ... תכירי זאת רוזלי"
הוא הצביע לעבר האישה הבלונדינית היפה
היא הנהנה לעברי
"זאת סופיה הבת של רוזלי" הוא הפנה את מבטו לסופיה הילדה החמודה הקטנה היא חייכה חיוך קטנטן לעברי חייכתי גם חיוך קטנטן
"זה כריסטיאן הבן של רוזלי" אמר הפנתי את מבטי לעבר כריסטיאן הוא הסתכל עליי במבט נרגז , מה יש לו לעזאזל למה הוא מסתכל עליי כאילו שברתי לו את הצעצועים ?
"אוקיי נעים להכיר"
אמרתי בלי עניין, אבא שלי חייך וסוף סוף סיפר מה קורה כאן לעזאזל "ליפני שנתיים גרייס הייתי בכנס פה בעיר ופגשתי את רוזלי" היא חייכה לעברו חיוך ממתיק סוד,
עד ליפני 3 שנים לא הייתי בפריז בגלל הלימודים ובגלל שאבא שלי היה טס כל הזמן מחוץ לצרפת ולא רצה להשאיר אותי בבית לבד אז הוא היה מבקר אותי כל כמה חודשים בלונדון
,"אני ורוזלי דיברנו ומפה לשם יצאנו לדייט" אוי לא! אוי לא! אוי לא! אוי לא! זה לא מה שאני חושבת בבקשה לא זה לא יכול להיות... יש לי בחילה פאק! "אנחנו ביחד כבר שנתיים והתחתנו אתמול, חתונה שכללה את רוזלי אותי ואת הרב , לא אמרתי לך כי..... בגלל הלימודים שלך לא רציתי שתצאי מהם אבל...כי כי ידעתי ש..ש..יש לך שם מלא חברים ולא רציתי להפריע ללימודיך אז...חיכיתי שנתחתן ועכשיו המשמרת שלך מועברת עלי לשנה ואמא שלך תהיה איתך בחופש הגדול"
רציתי לבכות, לצרוח לברוח , אבל הייתי קפואה ורק אמרתי "אני רוצה לחזור לבית" בקול קטן אבא שלי הסתכל עליי במבט נרגז "גרייס! את בבית מעכשיו את תישני פה,ותלכי ללמוד פה,ותכירי חברים והיה לך עתיד פה"
אמר בקול רם יותר, דמעה סוררת נפלה על לחיי ,לא רציתי להיות פה רציתי לחזור ללונדון לאימי ולחבריי לבית ספר שלי לביתי לשכונתי למקום ילדותי למקום שלי אבל...
עכשיו הכל משתנה הכל משתנה וזה בגלל אבא שלי שהוציא אותי מהמקום שלי ועכשיו מנסה להכניס אותי לאחוזה עם אנשים עשירים במבטא צרפתי וחיוכים מלאכותים , זאת לא אני אני בחיים לא אהבתי את פריז הכל פה... כמו סרט מצוייר לא... לא.. אמיתי!
"אני רוצה ללכת לישון, עברתי דרך הרוכה" אמרתי בקול נמוך ושקט ,
"בסדר גמור שינה מתוקה גרייסי" הוא קם לחבק אותי אבל אני הקדמתי אותו ורצתי לחדרי.
...........................................................
עוד פרק יצא מקווה שהאבתם❤
סליחה עם יש שגיאות כתיב
או פסיקים ונקודות במקומות
לא נכונים.. אני מבטיחה להשתפר😚
YOU ARE READING
אש/גמור
Romanceגרייס נערה בת 17 היא בעלת שער אדום כאש ועניים כחולות כמים, פנים יפיפיות היא 1.67 עם גוף חטוב ויפה. כריסטיאן בן 17 שער שחור ויפה עניים כחולות ומכשפות שפתיים חושניות, זיפים גבריים ועצמות לחיים מהממות גופו שרירי ,הוא 1.75. הוריה של גרייס התגרשו כשהיי...
