תקציר: פרסי ואנבת' בטרטרוס, נלחמים לא להישאב לייאוש, נתמכים אחד בשנייה. סונגפיק.
השיר (שעל שמו נקרא הפאנפיק) שייך לזמרת הנפלאה הלסי. תרגמתי אותו (וניקיתי אותו קצת מכמה ביטויים פחות ראויים) כשכתבתי את זה (ב-2016 הפעם!), למי מאיתנו שלא אוהבים לקרוא ליריקס אנגלית. אם מישהו רוצה לשמוע (ממליצה בחום) השיר נמצא שם למעלה :)
~~~~~~~~~~~~
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
He says, "Oh, baby girl, you know we're gonna be legends
I'm the king and you're the queen and we will stumble through heaven
If there's a light at the end, it's just the sun in your eyes
"I know you wanna go to heaven but you're human tonight
(הוא אומר, "הו, מותק, את יודעת שאנחנו הולכים להיות אגדות
אני המלך ואת המלכה ואנחנו נמעד דרך גן עדן
אם יש אור בסוף, זאת רק השמש בעינייך
אני יודע שאת רוצה ללכת לגן עדן אבל את בת תמותה הלילה")
"את יודעת, אנחנו פשוט אגדות חיות."
אני מפנה אליו מבט חד. אף אחד מאיתנו לא מפסיק ללכת, על אף העייפות.
"באמת," מתעקש פרסי כשהוא רואה את המבט על פני. הוא מביט קדימה בנחישות. "אנחנו נעבור את הגיהינום הזה וננצח את גאיה, וכשנצא מכאן כולם יעריצו אותנו ויבקשו חתימות והכל."
אני מסיטה את מבטי ממנו ומנענעת בראשי. כאן, באמצע טרטרוס, אלה לא הדברים המשכנעים ביותר ששמעתי. גם אם הוא מרגיש שאנחנו בלתי מנוצחים, אני מרגישה מאוד אנושית כרגע, רגילה. חסרת כוח או תקווה.
And I've been sitting at the bottom of a swimming pool
For a while now, drowning my thoughts out with sounds
