וואנשוטים

מלחמת החכמולוגיות (הארי פוטר ופרסי ג'קסון) - חלק 2

5. אחרית דבר

הרמיוני משכה את רגליה אל החזה, בחילה עולה בגרונה.

היא הייתה יכולה לטעות ולחשוב שהבחילה נגרמה מהנסיעה באוטובוס המיטלטל, אחרי שכבר זמן רב היא רק מתעתקת. אבל היא ידעה שזאת לא הסיבה האמיתית.

היא תפסה את ידו של רון ולחצה אותה חזק. הוא חייך אליה, מנסה להרגיע אותה.

זה לקח להם זמן, אבל בסופו של דבר החבורה הקטנה הצליחה למצוא לחש-איתור מיוחד. אנבת׳ התגלתה ליד חופי לונג-איילנד שבאמריקה. ואז הם חיכו לחג המולד, לחופשה, כי אין מצב שיצליחו לשכנע את המורים לתת להם ללכת בזמן הלימודים (והרמיוני לא הייתה בטוחה שהיא רוצה).

הרמיוני החליטה שהיא תנסע לבד, אבל רון התעקש לבוא גם, למרות שלא הבינה למה. עכשיו היא קלטה שהוא פה כדי להחזיק אותה, לשמור שלא תתפרק. והיא הודתה לו בליבה כשהבחילה התחזקה.

היא התרגשה כל כך, ופחדה כל כך. לא היה לה מושג איך אנבת׳ תגיב כשתראה אותה, אם תפחד או תחשוד או תכעס. חלק בה, חלק קטן, העז להאמין שאולי היא אפילו תשמח. אבל הרמיוני השתדלה להדחיק את החלק הקטן הזה, היא ידעה שזה לא יקרה. מוטב לא לפתח ציפיות ולא להתאכזב.

היא שמחה שרון שם לצידה. הבחילה שלה, שנגרמה בעיקר מחשש רב, נרגעה מעט כשהוא כרך סביבה יד אחת. אבל חשה מעט אשמה בנוסף.

הרמיוני התעקשה שיבואו אל אנבת׳ בדרך המוגלגית. היא לא רצתה תאונות כלשהן, ועד שיסתדרו העניינים עם אנבת׳ היא כמעט נרתעה מקסם. מה שגרם לה לקנות כרטיסי טיסה לאמריקה, בהיעדר אפשרות אחרת. ורון הצטרף בשבילה, והתעקש לשלם בשביל עצמו. הרמיוני התחננה אליו שלא יבוא או שייתן לה לשלם. הרי זה לא שרון עשיר במיוחד.

בסוף הם התפשרו, והרמיוני שילמה חצי מהמחיר. הם ירדו מהמטוס והלכו לאכסניה הקטנה שהרמיוני שכרה מבעוד מועד, בכסף שחסכה במהלך השנים. ׳מזל שלא ביזבזתי אותו על כל מיני שטויות של ילדים וכאלה׳, חשבה בהקלה מעורבת בהתרגשות.

הרמיוני התקלחה וניסתה לישון שם מעט אחרי הטיסה המתישה, אבל עיניה לא נעצמו. היא הייתה נרגשת מדי.

אז רון והיא ויתרו על מנוחה ותפסו אוטובוס. מידי פעם רון היה מפעיל שוב את לחש האיתור בחשאי, מוודא שאנבת׳ עדיין באותו מקום, אך היא נשארה שם כמעט בלי לזוז. הרמיוני הצמידה את ברכיה לחזה ונשמה נשימות עמוקות. עוד רגע יגיעו.

הם ירדו בתחנה שלהם, שהייתה במרחק כמה קילומטרים מהמיקום של אנבת׳.

רון התמתח. ״את בטוחה שאת לא רוצה להתעתק?״ שאל.

הרמיוני הנהנה בהחלטיות. ״אמרתי לך, אין קסמים עד שנגיע לאנבת׳.״

רון נאנח בהשלמה. הם התחילו לצעוד במורד הדרך.