וואנשוטים

ידיים קרות, לב חם (פרסי ג'קסון וצדק צעיר)

תקציר: ארטמיס שואלת את עצמה אם אנבת' ידעה שהיא בוחרת במקום מפגש כל כך קרוב למגוריה העכשוויים - הר הצדק - אבל אין לה תשובה. בינתיים היא יכולה רק לחכות.

~~~~~~~~~~~~~

ברוכים הבאים לפרק האחרון, לפחות לבינתיים, כי נגמרו לי הפאנפיקים לפרסם :)

הקרוסאובר הזה המשלב בין ספרי פרסי ג'קסון וגיבורי האולימפוס, לבין הסדרה המצוירת ומאוד מומלצת 'צדק צעיר' או 'ליגת הצדק: הדור הבא' או איך שלא קוראים לזה בימינו (Young Justice באנגלית). כל שימוש בשם ארטמיס מתייחס אך ורק לארטמיס קרוק מהסדרה צדק צעיר, בת חסותו של החץ הירוק וחלק מהצוות 'צדק צעיר'. הסיפור הוא מנקודת מבטה. אין כאן התייחסות לארטמיס האלה או לכל אל אחר לצורך העניין. 

אני מניחה שאין כאן הרבה שמכירים את הסדרה (משתתפת בצערכם), אבל מי שכן, אני מאוד מעריכה תגובות... ;)

~~~~~~~~~~~~~

לארטמיס יש אורחת.

היא יושבת בסמטה חשוכה, בסוף רחוב צדדי וחסר מנורות ברוד איילנד, במפתיע לא רחוק מהר הצדק, וזה קצת חשוד. היא שואלת את עצמה אם אנבת' ידעה שהיא בוחרת במקום מפגש כל כך קרוב למגורים העכשוויים של ארטמיס - הר הצדק - אבל אין לה תשובה. היא יכולה רק לחכות בינתיים.

היא יושבת בישיבה מזרחית, אבל היא דרוכה לקפוץ על רגליה בכל רגע. הקשת שלה על הברכיים שלה, חץ בודד לידה רק ליתר ביטחון, ושאר החיצים תלויים לה על הגב. קר לה. המעיל התרמי שלה נעשה בלוי אחרי המשימה האחרונה - הר הגעש באיסלנד בכלל לא היה אמור להתפרץ בשנה הקרובה - והחורים שנותרו בו מאפשרים לאוויר הלילה הקר לדקור אותה עד העצם. היא צריכה להזכיר לרובין לקנות לה את אחד המעילים הנוחים האלה בפעם הבאה שהוא חוזר לגות'אם, הוא הבטיח לה אחד כבר לפני חודשים.

היא הצליחה להתחמק מהעיניים החטטניות שלו ושל וואלי, סומכת על זה שמשימת המעקב שבאטמן נתן להם תעסיק אותם בשעות הקרובות. במזל, לא היה עוד אף אחד אחר בהר הצדק מלבד שלושתם הלילה.

ועכשיו היא מחכה.

ארטמיס נרעדת ועוזבת את הקשת, משפשפת את זרועותיה. כלב מיילל במרחק. היא חושבת שהיא שומעת צעדים, אבל כשהיא מסובבת את ראשה במהירות היא מגלה שזה רק מכסה הפח שהרוח מנדנדת ונחבט בגדר לידו. אבל היא לא מצליחה להשתחרר מהתחושה המתוחה.

היא קיבלה הודעה דחופה אתמול בבוקר. לא בצורה טכנולוגית, כמובן. אנבת' לא פועלת ככה. רק מכתב שאמא שלה העבירה לה מהבית. זה היה פתק קצר ומתומצת, טיפוסי. היה כתוב בו רק כתובת ושעה (סוף רחוב איילני, שתיים בלילה) ו"תהיי שם" פשוט עם החתימה "בת דודה" למטה.