Most unexpected- הכי לא צפוי

12

*נקודת מבט נעמי**
הבגרות במתמטיקה, החזרה של איתן, היום הזה היה ארוך.
הטלפון שלי צלצל, הודעה מאביאל
״בואי לישון אצלי״ אין דבר שאני צריכה עכשיו יותר בעולם.
אמרתי לאמא שאני ישנה אצל אמילי, עדיין לא יודעת מה היא תחשוב על זה שאני ישנה אצלו.
שהגעתי הדלת הייתה פתוחה, כבר מכירה אותו טוב מספיק כדי לדעת שהוא מעדיף שאכנס משאדפוק, עליתי למעלה, שומעת את הרעש של המים הזורמים, הוא במקלחת.
חיכתי לו בחדר, שוכבת במיטה שלו, מריחה את הריח שלו, שנמצא כאן אף על פי שהוא ישן כמעט שבועיים במיטה אחרת, במיטה שלי.
כלכך הרבה מחשבות מתרוצצות לי בראש כרגע.
אני כלכך אוהבת אותו. הוא לא יעזוב אותי בגלל איתן נכון?
הדלת של המקלחת נפתחה, הוא יצא עם מגבת בלבד שקשורה לו על המותניים.
כל תא ותא במוח שלי הפסיק לגמרי לחשוב בשנייה שראיתי אותו ככה.
הוא אליל, הוא אלוהים, כאילו, אם אלוהים היה בן אדם, אני מתערבת איתכם שהוא היה נראה כמו חבר שלי.
״אוהבת את מה שאת רואה?״ הוא העיר אותי מכל המחשבות המאוד מלוכלכות שהספקתי לחשוב בדקה הזאת של בהייה בו
״סתום את הפה, שחצן״
״מה זה הסתום תפה הזה, עלה לך למוח אה״ הוא אמר והתקרב אליי, רק לשמוע אותו מדבר גורם לכל הגוף שלי לרעוד.
אני מרגישה כלכך מוכנה, אני כלכך רוצה אותו.
קמתי לכיוונו, בלי שום התרעה מוקדמת הוא הטיח את השפתיים שלו על השפתיים שלי, הרגשתי את הלשון שלו חוקרת כל חלק וחלק, הוא החזיק אותי מהמותניים קרוב אליו, אני נשבעת שאם מישהו היה מנסה להכניס ביננו נוצה הוא לא היה מצליח.
הוא זרק אותי על המיטה ועלה מעליי, הרגשתי שאני משתגעת.
באותו רגע ידעתי. אני מוכנה.
התנשקנו כמה דקות ברצף, הגענו למצב שאני יושבת עליו,
ואז הורדתי את החולצה שלי, לא כלכך הביך אותי, גם כי זה הוא וגם כי אני בטוחה בגוף שלי מאוד.
בחיים לא ממש התמזמזנו כשאני בלי חולצה, הוא המשיך לנשק אותי, הטעם המדהים של השפתיים שלו לא עזב אותי לשנייה.
הוא ירד לאט לאט עם הנשיקות, מוצץ את הצוואר שלי, כאב משולב עם הנאה עילאית.
בטוחה כמו שלא הייתי בטוחה בשום דבר אחר בחיים, מילמלתי ״אני מוכנה״
הוא הפסיק את העבודה המדהימה שביצע על הצוואר שלי
והסתכל עליי, הוא חייך לשנייה אבל החיוך הפך במהרה להבעת פנים לא מוסברת.
״אני.. אני לא..״ הוא מלמל ובלי שום התרעה מוקדמת עזב את החדר. לא עברה דקה ושמעתי את דלת הבית (שלו) נסגרת.
מה לעזאזל קרה פה?
עשיתי משהו לא בסדר? למה לעזאזל לשמוע שאני מוכנה לשכב איתו גרם לו להתחרפן כלכך?
ישבתי על המיטה שלו, מיטה שלפני שנייה חשבתי שבעוד דקה תהפוך למיטה בה יקרה דבר שלא אשכח בחיים, הפעם הראשונה שלי.
עכשיו היא פשוט הפכה למיטת ה״אמרתי לבחור שאני מוכנה לפעם הראשונה שלי הוא התחפרן ועזב״ שלי
יופי נעמי, עבודה טובה.
בזמן שאכלתי על עצמי סרטים, קיבלתי הודעה ״אני מצטער, תישארי לישון, אני צריך לעשות משהו״
אוי לא.
**נקודת מבט אביאל**
נעמי הייתה מוכנה לאבד את הבתולין שלה היום איתי, ואין דבר שאני רוצה יותר בכל העולם.
אבל אני לא אתן לפעם הראשונה שלה להיות עם בחור שאולי יצטרך לעזוב אותה בעוד זמן קצר כשאחיה הגדול יגלה.
חשבתי על לעזוב אותה רק כי אני לא אצליח לספר לאיתן, אבל אין מצב, בעולם. אני אוהב אותה, כלכך פאקינג אוהב אותה.
הגיע הזמן.
סימסתי לנעמי שהיא יכולה להישאר לישון ושאני מצטער, ומיד אחר כך התקשרתי לאיתן, מודיע לו שאני בא.
קיבלתי מליון הודעות בטלפון מנעמי, כאלו שהספיקו לי להבין שהיא הבינה מה אני עומד לעשות. הלכתי ברגל, רציתי זמן לחשוב.
נכנסתי לאיתן, עולה לחדר שלו
פתחתי את הדלת, ולמוח שלי לקח שנייה לעבד את מראה עיניי.
נעמי ישבה על המיטה, אבל איתן לא היה נראה כועס, ככה שהבנתי שהיא עוד לא סיפרה לו.
היא יצאה מהחדר ״להביא לעצמה כוס מים״ אחרי שאני ואיתן התחבקנו יצאתי כביוכל לשירותים, נעמי הייתה שם, צפוי.
״מה לעזאזל את עושה פה?״ צעקתי עליה בלחישה
״עוצרת את מה שאתה לעזאזל עושה פה״ היא עמדה קרוב אליי, משלבת את היידים שלה, זורקת אליי את המשפט הזה אם כלכך הרבה אומץ, ולדקה כל מה שחשבתי היה על מליון ואחת דרכים בהם אני יכול לסתום לה עכשיו את הפה, חלקן היו מאוד מלוכלכות.
וואו אני ממש יודע על מה לחשוב ומתי.
״מה קרה? בלעת את הלשון״ לא עבר שבריר שנייה מאז שהיא סיימה את המשפט עד שהטחתי את השפתיים שלי על שלה באגרסיבית תוך כדי שאני מרים אותה ומצמיד אותה לקיר, היא משכה לי חזק בשיער ואני העברתי את היידים שלי על כל חלק וחלק בגופה, מצמיד אותה אליי צמוד יותר מאי פעם, היא הזיזה את התחת שלה למעלה ולמטה כדי להגביר את החיכוך, התחרפנתי.
הדבר הנכון יהיה להפסיק ולצאת לספר לאיתן,
אבל הדבר שמרגיש לי נכון הוא לזיין אותה כאן על השיש תוך כדי שהיא צורחת את השם שלי.
העובדה שאיתן נמצא שני חדרים ליד הופכת את הרעיון הזה לאפילו גרוע יותר.
שיזדיין הדבר הנכון. חשבתי לעצמי ותוך כדי עשיתי את הדבר הזה והורדתי אותה מפסיק בבום את כל התחושות המדהימות ששנינו הרגשנו.
״זה הקטע החדש שלך עכשיו אה״ היא מילמלה
״הגיע הזמן נעמי״ אמרתי בטוח בעצמי אף על פי מליון החששות שעלו במוחי.
״נעשה את זה, ביחד״
״ביחד״
״אני אוהבת אותך אביאל״
״גם אני אוהב אותך, כמו שאוהבים בסרט רומנטי מפגר שבטח היית אוהבת״ אמרתי גורם לה לצחוק, כמה שאני אוהב לגרום לה לצחוק.
היא נישקה אותי, ולמזלי, זה לא הרגיש כמו הפעם האחרונה. אני לא אתן לזה להיות הפעם האחרונה.
הלכנו יחד לחדר הלב שלי דפק כמו שהוא לא דפק אף פעם.
כל הביטחון והמוטיבציה שהיו לי נעלמו כלא היו. על מה לעזאזל חשבתי? אני מכיר את איתן. הוא יהרוג אותי.
נכנסו לחדר יחד, איתן עמד שם עם עניים אדומות, והסתכל לעברי את המבט הכי מפחיד שראיתי בימי, לא עברה שנייה וכבר זעזוע נוח נוראי תקף אותי והייתי על הרצפה, הוא יודע.
הוא הכניס עוד אגרוף ועוד אגרוף לתוך הפנים שלי, לא היה לי את האומץ להחזיר לו או בכלל להתנגד, ידעתי שזה יקרה, זה מגיע לי.
ניסתי לשמור על המחשבה הזאת בראש, אבל לחשוב על משהו היה כלכך קשה.
אני שומע את נעמי בוכה ברקע ואת המוח שלי משמיע צלילים מוזרים, ובשנייה אחת, כלום, אני לא שומע יותר כלום.
**כעבור שבוע**
**נקודת מבט נעמי**
איתן ממש הכניס את אביאל לבית חולים, הוא בסדר עכשיו, הוא השתחרר אחרי יומיים, באתי לבקר אותו אבל הוא לא רצה שאני אכנס, אח שלי לעומת זה נכנס הרבה פעמים, ראיתי את אביאל פעם ראשונה רק כשהוא שוחרר מהבית חולים, הוא בקושי הסתכל עליי.
אח שלי לא הסתכל עליי כל השבוע. הוא אפילו לא החליף איתי מילה.
אני מרגישה כאילו כל החיים שלי התהפכו בשבוע אחד.
אני בוכה כל לילה ונרדמת לתוך הדמעות של עצמי, הייתי כלכך מאוהבת בו, אני עדיין כלכך מאוהבת בו, הוא פשוט, שכח אותי?
אני יודעת שלא, היה לנו משהו מיוחד. איתן כנראה אמר לו משהו. אני גמרתי עם לשתוק.
לקחתי את כל הדמעות שלי ואת כל הכעס, ונכנסתי לחדר של איתן.
״מה אמרת לו״ צרחתי בוכה ״מה אמרת לו איתן, תענה לי״
הוא התחיל לצחוק צחוק מזלזל והמבט בו הוא הסתכל עליי היה כלכך נוראי.
״חשבת אולי על העובדה שפשוט נמאס לו ממך?״ שקרן. הוא משקר.
״איתן תגיד לי עכשיו מה אמרת לו, או שאני אשנא אותך לנצח״ צרחתי והדמעות לא הפסיקו לרדת
״את תשנאי אותי? את אמיתית? החבר הכי טוב שלי נעמי?? מכולם, החבר הכי טוב שלי?״ הוא צעק ואני נשבעת שהעניים שלו התחילו להיות רטובות
״אתה שכבת עם אמילי, אני התאהבתי באביאל״ העניים שלו כשאמרתי את המילה התאהבתי נפתחו
״זה לא אותו דבר נעמי״
״איך בדיוק? למה לך מותר לשכב עם חברה שלי ולי אסור לצאת עם חבר שלך״
״את ואמילי לא זיינתן ביחד, את ואמילי לא מדברות כל יומיים על הדברים שאתן רוצות לעשות לבנות במיטה, אצל גברים זה שונה נעמי, אביאל יודע את זה, הוא בן של זונה שהתחיל את זה איתך מהתחלה, הוא לא בן אדם של זוגיות נעמי, אני אוהב אותו כמו אח גם אחרי שהוא עשה לי את זה, כועס כמו מטורף אבל אוהב אותו, אבל אני יודע מה אני אומר, הוא ישבור לך את הלב״ הוא הטיח את כל זה בפנים שלי, ואני יודעת שהוא צודק, אני יודעת כמה זה פגע בו, כמה זה קשה לדמיין מישהו שהוא מכיר כלכך טוב איתי.
״בבקשה תגיד לו שידבר איתי״ אמרתי תוך כדי שהקול שלי נשבר
״תצאי מפה״ איתן אמר ללא טיפה של רגש כלל, כמעט כאילו הוא לא מכיר אותי, כמעט כאילו אנחנו לא אחים.

הטלפון שלי צלצל, כלכך התפללתי שזה יהיה אביאל, אבל זה לא היה. זאת הייתה אמילי, בחיים לא התבאסתי כלכך לראות את השם של אמילי על הצג.
״הלו״ עניתי בוכה לגמרי, היא כבר יודעת על מה, כמובן שהיא יודעת את כל הסיפור.
״יפה שלי לא רציתי להפריע לך רק להזכיר לך שהמסיבה של קארין היום בערב״ (ה.הכותבת- ילדה לא חשובה בסיפור)
שיט שיט שיט, שכחתי מזה לגמרי, לא נעים לי לא ללכת היינו חברות כלכך טובות פעם.
״אני אגיע, את יכולה לבוא? נתארגן יחד?״
״ברור, אני מגיעה״ אני פשוט אוהבת אותה.

אני יודעת שאביאל מוזמן למסיבה הזאת, אני כלכך מתכוונת להוציא לו את העיינים.