אויב ידיד או ידיד אויב (פאנפיק פרסי ג'קסון)

פרק ראשון

טוב, זהו הספר הראשון שלי. אם יש למישהו הארות הערות או סתם שאלות הוא מוזמן להגיד לי! (הערה זו נכתבה בלשון זכר רק בכדי להקל על הסופר המותש)

----------------------------------------------------

נ.מ. פְטֵרַה

בדרך כלל כשמישהו דורך לי על הרגל, אני מתעצבנת ומשחזרת לי בראש את כל הדברים הרעים שקרו לי באותו היום, הפעם הייתי עסוקה מידי בלברוח, גם מי שדרך עלי היה עסוק באותו דבר תוך כדי צריחה נוראית.

האמת שהיום לא התחיל כל כך חריג, הבוקר בבית של המשפחה שלי התחיל בארוחת בוקר נחמדה ופטפוט בלתי פוסק שאני מודה שהייתי אחראית על חלק גדול ממנו, אלא שאז אמא ואבא החליטו את ההחלטה עליה התלבטו זמן רב.

וכך יצאנו לקולנוע. היה המון גרעינים שלא התפוצצו בפופקורן, אז כמובן סיפרתי את זה לאחי, אד. הוא לא באמת אח שלי, שנינו היינו ילדי אומנה, אבל מבין כל ה"אחים" שלי, רק לו אני באמת קוראת אח. אד גלגל עיניים בפעם המי יודע כמה, אני בזמן האחרון מרגישה שזה נהפך לו להרגל קבוע כל פעם שאני פותחת את הפה. אחרי זה המשכתי לספר לו על עוד כמה דברים, אבל באמת שקשה לי להיזכר עכשיו, הנסיון בריחה תופס לי חלק גדול בהחלט מהמח. כשביקשו ממני ב"נימוס" לא להפריע פשוט משכתי איתי את אד החוצה.

כמובן שהוא התחיל להתלונן "טֵרי אבל אני רוצה לראות את הסרט". טרי זה הכינוי שלי, השם המלא שלי הוא פְטֵרַה. והוא נורא מידי לשימוש יומיומי.

"תפסיק להתלונן, פשוט תבחר מה לאכול, אני רעבה והיום תורך לבחור ת'אוכל" החלטנו די מזמן (שוב סליחה שקשה לי להיזכר במדויק אבל אהמ... אהמ...) שבגלל שתמיד קשה לנו לבחור מה לאכול כל יום מישהו אחר בוחר מה לאכול, קשה להאמין אפילו כמה רעיונות יש לי כשתור אד לבחור את האוכל.

אד נראה מרוצה והתחיל לגרור אותי לדוכן הזוי. על הדוכן הייתה עמדת מנגל, זה בפני עצמו הייתי מקבלת, אבל ליד העמדה היה רוטב סגול. הצבע לבד זעזע אותי. אבל לא היה לי מה לעשות כי באמת תורו של אד. הוא התחיל לפרט למוכר, שעל החולצה שלו היה כתוב 'אני גדול', על ההזמנה שלו. ואחרי שהוא שם לב לפרצוף הנגעל ששלחתי לרוטב הסגול הוא ביקש הרבה ממנו.

המוכר 'אני גדול' שלנו הביט לכיוונו ואז התחיל לדבר כמו אמא. אני מתכוונת ממש כמו אמא. זה לא שהוא התחיל להטיף לנו כמו אמא אלא שממש היה לו את הקול של אמא. הייתי כל כך המומה מזה שאפילו לא טרחתי להקשיב לו, אד יכול להשלים לי את מה שפיספסתי. אד נראה ממש מבוהל פתאום.

זה לא מתאים לאד. אד בדרך כלל אמיץ, היחיד מבין שנינו שמצליח לחשוב כמו שצריך גם בזמן לחץ. אבל הפעם, אני חושבת שהוא לא היה מצליח לקשור שרוכים כמו שצריך גם אם הוא היה מנסה. כמובן שהוא חזר לעצמו במהירות, אבל היה מפחיד לחשוב שמשהו יכול לערער אותו כל כך. אני כל כך הולכת לשאול אותו על זה בלילה. הלילה אצלי הוא לא זמן קל בכלל. אני "היפראקטיבית בכמה רמות מעל הסקלה" כשאומרים לי את זה כל כך הרבה פעמים אפילו אני יכולה ללמוד את זה בעל פה. אני ישנה במיטה העליונה במיטת הקומתיים שלי ושל אד. כך שאם באמצע הלילה אני מרגישה שאני לא יכולה לישון עוד, אני יכולה לקפוץ מהמיטה לרוץ בסיבובים ואז לנסות לטפס חזרה למיטה בלי להעיר את אד, בדרך כלל לא קשה לא להעיר אותו.

בגלל הפרעות השינה שלי ובכללי ההיפראקטיביות שלי, אף פעם לא נכנסתי למסגרת רגילה. אד לעומת זה רצה להישאר איתי אבל גם ללמוד, ולכן בנו לו לימודים פרטיים באינטרנט. כזה הוא תמיד: האביר על הסוס, הוא גם נראה ככה. הוא בלונדיני עם עיניים כחולות והוא גאון. אם אד היה שומע אותי עכשיו הוא בטח היה מגלגל עיניים ואומר לי "תחזרי לנושא בבקשה." אז הנה אני מסוגלת לעשות את זה בעצמי:

הדבר הבא שקרה הוא שהמוכר, התחיל לגדול, ממש לגדול ו.. טוב היה לו עין אחת בלבד. בנקודה הזאת אני חייבת לציין שאני מאד מרוצה מהעובדה שלא ניסיתי לשאול אותו עם נפלה לו עין, כי גם ככה הוא היה נראה עצבני. אד מלמל משהו בשקט, ואז המנגל התחיל לפלוט עננת עשן כל כך גבוהה שהתקרה התחילה להשחיר. וזה הרגע המדויק שהתחלתי לברוח ולהתקע באנשים בנסיון לצאת החוצה, אלא שאז נזכרתי באד. 

אני עכשיו בוהה בפחד באד שוכב על הריצפה ובקושי מרים את הראש, וה'אני גדול' שלנו התקרב אליו במהירות. אז צעקתי לו "בבקשה אל תפגע בו, זה אח שלי". הענק הסתובב לכיווני והפרצוף שלו נראה סובל כאילו הוא מתבלט קשות. הוא גם איכשהו הצליח להראות מזדהה למרות שיש לו רק עין אחת במרכז המצח. אני לא יודעת אם רוצה להגיד לי משהו או שהוא סתם חושב אם אני יכולה להיות המנה הבאה שלו, כי פתאום הכל לידו וליד המנגל התפוצץ. הפלתי את עצמי לריצפה ועצמתי עיניים. כשהרמתי שוב את הראש, אד שכב באותו מקום עם המון אפר ולכלוך על פניו, הוא נראה מבועת אבל לא היה אף יצור עם עין אחת לידו.

מחכה לאד לילה ארוך מאד, אני הולכת לדרוש תשובות לכל הסיפור הזה.