אויב ידיד או ידיד אויב (פאנפיק פרסי ג'קסון)

פרק 2 - אחותי מנסה לעוף, שוב

נ.מ. אד

הולך להיות לי לילה ארוך מאד, אין מצב שטרי תיתן לי לישון אחרי הקיקלופ ההוא. קיקלופ, בגדול, זה יצור גבוה, חזק להדהים, חסין לאש, מומחה בנפחות ויש לו רק עין אחת במרכז המצח. האמת שאני גם הייתי עסוק בלנסות להבין מה קרה שם. בהתחלה רק ביקשתי אוכל, כששמתי לב לרוטב שטרי נעצה בו עיניים ביקשתי שישים לנו גם ממנו. הקיקלופ, פתאום התחיל לדבר בקול של האמא אומנת שלנו, אבל מה שבאמת הלחיץ אותי זה מה שהוא אמר, "אתם תיגמרו חצויים, לא מגיעה לכם מנה!" הוא אמר בקול הגבוה של אמא "ואפילו ההורים שלכם לא יעצרו אותנו. אתם תהיו המנות שלנו!"

לא היה לי מושג על מה הוא דיבר כשהוא הזכיר חצויים, אבל הוא דיבר על ההורים שלנו, ואני בטוח שהוא לא התכוון להורי האומנה שלנו אלא להורים הביולוגים שלנו. זה אומר שההורים שלנו אולי חיים איפשהו. מבט אחד בפנים של טרי הודיע לי שאין לה מושג מה הוא אמר ושהיא לחוצה מאד.  ברגע שהיא ראתה את הפרצוף שלי, היא נלחצה אפילו יותר. היא רגילה שאני העוגן שלה למציאות, אבל עכשיו אני הייתי צריך עוגן בעצמי. התלבטתי מאוד אם להגיד שאני באמת מוותר על המנה.

פתאום ראיתי את המוכר כשהוא הרבה יותר גדול והוא היה עם עין אחת. מלמלתי לטרי "זה קיקלופ, תברחי הכי מהר שלך" למרות שלא הייתי בטוח עד כמה היא תשמע. הקיקלופ סובב בידו מתג והאש שיצאה מהמנגל הגיעה לתקרה, לא הפריע לו שאחת הידיים שלו היו בתוך האש. הוצאתי את האולר שלי ותקעתי אותו בצינור הגז של עמדת המנגל. טרי הסתובבה והתחילה לברוח בעוד הקיקלופ התקדם לכיווני. נפלתי על הרצפה בנסיון לברוח אחורה. הוצאתי מהכיס חבילת גפרורים וחיכיתי לרגע המתאים לזרוק גפרור בוער על הקרע בצינור הגז. הקיקלופ הסתובב פתאום והסתכל לכיוון שטרי ברחה לכיוונו, ואני זרקתי את הגפרור הבוער. הרגשתי כאילו הכל מתפוצץ, והדבר הבא שראיתי הוא אבק שהתפזר עלי בעקבות ההדף מהפיצוץ.

אחר כך הכל היה רצוף התנצלויות של העובדים בקולנוע והבטחות לפיצוים. ומייד אחרי זה הגיעו שאלות בלתי פוסקות משון וליאה ההורי אומנה שלנו. אנחנו רק עמדנו עם פה פתוח עד שהתייאשו ממנו. הבגדים של טרי כאילו אמרו "אין לנו מושג מה אנחנו עושים פה ולמה". היא לא ממש שמה לב איזה צבע יש לבגד שנופל לה מהארון כשהיא פותחת אותו, זה בתנאי שהיא בכלל חושבת על להחליף בגד. הלכנו הביתה באווירה הרבה יותר גרועה מהאווירה המדהימה שהייתה לנו בדרך הלוך. ארוחת הערב עברה בשתיקה וליאה (אמא) לא ניסתה אפילו לעשות סבב שאלות בסגנון של "איך היה היום ואיך אתם מרגישים לגבי זה?" כמו בדרך כלל. כולם הרגישו את התזוזות הבלתי פוסקות של טרי, אבל הפעם אף אחד לא העיר לה.

הלילה הולך להיות החלק הכי קשה, לנסות לשכנע את טרי (ואת עצמי) שאנחנו לא משתגעים סופית. הבית שלנו היה עם שלוש קומות, אני וטרי היינו אמורים להיות בקומה השלישית יחד עם שאר האחים שלנו, אבל ליאה אמרה לנו ש"אין שם מקום". אני חושב שזה רק כדי שטרי לא תפריע להם לישון כל לילה. הג'ינג'יות שלה משתלבת היטב עם התנועה הבלתי פוסקת שלה.

אני צריך לחשוב טוב, מה אני הולך לספר ומה לא. נגיד על החשד שלי על זה שאולי ההורים שלנו עדיין חיים, אני חושש שאני לא הולך לספר. גם ככה יש לטרי זמנים שהיא מנסה לשכנע אותי איך ההורים שלה צריכים להראות, מה הם בטח עושים ואפילו מה האופי שבטח יש להם.

המתקפה שלה התחילה ברגע שהורי האמנה שלנו יצאו מהחדר. היא הפציצה אותי בכל כך הרבה שאלות שאני די בטוח שהיא חזרה על עצמה כמה וכמה פעמים. היא ישבה על המיטה שלה ונדנדה את רגליה הלוך ושוב בלי הפסקה. השיער הג'ינג'י שלה בלט יותר מאי פעם ברגעים כאלה, למרות שהוא מגיע לה בקושי לכתפיים. נתתי לה להוציא הכל, ואז ניסיתי לענות לה על השאלה הראשונה שלה, שלדעתי מי שניסה לתקוף אותי הוא קיקלופ.

טרי לא למדה אף פעם בצורה מסודרת אז היא תמיד מסתמכת עלי כשהיא לא מבינה משהו. סיפרתי לה שהקיקלופ אמר לפני שהוא תקף אותנו, "אתם תיגמרו חצויים" ו.. "כן," אמרתי לה, "גם אני שמעתי שהוא דיבר בקול של אמא."

כאילו כדי להוסיף אפקט דרמתי, שמענו שאגה מבחוץ.

טרי הביטה בי בחרדה "אני חושבת שכדאי לצאת מהר מהבית, אני לא רוצה שהיצור שנמצא בחוץ יבוא לפה, הוא יכול להרוס את הבית" אחותי אולי לא למדה מסודר אבל היא בהחלט חכמה. "בא נתפוס אותו!"

ואז היא רצה וקפצה החוצה, מהחלון בקומה השניה. היא ספרה לי כבר מזמן שהיא חושבת שהיא יכולה לעוף, כי אחרת איזו סיבה יכולה להיות להורים שלה לקרוא לה פְטֵרַה? (הפרוש המילולי הוא כנפיים, בדקתי, מה שמוזר לי זה שנתנו לה שם ביוונית), היא בטוחה בכך כבר ממזמן, אבל רק בזמן האחרון היא התחילה להתאמן מהחלון בקומה השניה. תמיד התלבטתי אם להגיד לה שליען יש כנפיים ואפילו היא לא עפה, אבל אחרי כל מה שעבר עלינו היום אני מתחיל לחשוב שהיא הנורמלית.

השארתי פתק לשון וליאה כדי שלא ידאגו לנו במקרה שהם ישימו לב שנעלמנו, וירדתי במדרגות בנחת בידיעה שטרי לא תשמח אם אני אגיע כשהיא עדיין מתאוששת מהנפילה הכואבת.