אויב ידיד או ידיד אויב (פאנפיק פרסי ג'קסון)

פרק 5 - אני מארגנת פעילות לכל המחנה!

נ.מ. פטרה (טרי)

הספקתי לעשות את רצף האימונים שלי בערך חמש פעמים עד שהם סיימו לדבר. אני אנסה לסכם את מה שאני זוכרת בערך. בהתחלה, אחרי השאלה המטופשת שלי, השיחה הלכה בערך 'אתה באמת כירון הקנטאור המפורסם?' 'כן זה אני' 'איך זה הגיוני?' 'האלים רצו שאני ימשיך לאמן גיבורים' ' יש אלים?'(בהפתעה) ואז התחילה השיחה המעניינת יותר.

"האמת" אמר כירון "שאתם ילדי אלים, חצאי אלים יווניים, אחד ההורים שלכם הוא אל יווני בעוד ההורה השני הוא בן אדם, כל המחנה כאלו לכן המחנה נקרא מחנה החצויים" ידעתי. ההורים שלי חיים. עכשיו אפילו אד לא יוכל להתווכח על זה.

"איך נדע מי ההורה שלנו?"

"בני כמה אתם?"

"כמעט 13 אבל איך זה קשור?"

"האלים הבטיחו לגלות לילדיהם מי ההורה שלהם עד גיל 13, אני די בטוח שזה יקרה היום בערב"

ואז השיחה הפכה שוב משעממת עד שכירון אמר "המפלצות לא יכולות למות, לא באמת, הם רק מתפוררות וחוזרות לטרטרוס, התהום, שם הם חוזרים אט אט לחיים ומחכים להזדמנות לחזור לפני האדמה"

הפטפוט המשיך עד שכבר נמאס לי, התחילו לכאוב לי הידיים. קטעתי אותם "איפה אנחנו נישן?"

כירון הביט עלי בסקרנות גלויה "כל אחד ישן בביתן של ההורה האלוהי שלו, אתם תישנו בביתן של הרמס עד שתדעו מי ההורה האלוהי שלכם"

"הרמס הוא לא אל הגנבים?" התערב אד.

"הוא כן, פשוט תשמרו על הדברים שלכם קרוב אליכם"

יצאתי החוצה בריצה, ואחרי כמה שאלות מצאתי את הביתן. פתחתי את הדלת, ולא ראיתי רצפה מרוב מזרונים. החלטתי לעשות מעשה. כבר הבנתי שיש נערים שיודעים לבנות מעולה, כמה שאלות בירור וכבר הייתי בדרך לביתן 9 הביתן של הפייטוס אל החרשות והאש, זה הסביר הרבה את כל ה9 על האופנוע, כנראה ייצרו אותו פה. הדלת נפתחה מעצמה כשהתקרבתי ואני נכנסתי. ראיתי בפינה כמה נערים ונערות שנראו מאוד משועממים, קראתי להם "יש לי פרויקט בשבילכם!"

הם קמו מייד והתקרבו בסקרנות. ראיתי גם עוד כמה נערים מרימים מבט ממה שהם עושים כדי להקשיב. "הביתן של הרמס אמור להיות ביתן הארחה אבל הוא נראה פשוט מזבלה, חוץ מזה שזה לא הוגן לבני הרמס שצריכים לישון ככה, וזה לא הוגן גם לחדשים שצריכים לישון בביתן של גנבים. הגיע הזמן לבנות ביתן חדש רק בשביל החדשים, ולשחרר את ביתן הרמס מתפקידו!" הנאום יצא לי מושלם.

כשרצתי החוצה כל מי שהיה בביתן רץ איתי, בניית ביתן זה כנראה לא משהו שהם הולכים לשכוח בקרוב. אף אחד מהם לא רצה לפספס את זה, הם אפילו שלחו מישהו לקרוא למי שלא היה בביתן באותו רגע כדי שיצטרף. שאלתי אותם לגבי גינה שרציתי שתהיה מסביב לביתן, אז הם שלחו אותי לביתן אחר, ביתן דמטר אלת הצמיחה והפריון. גם לביתן שלהם היה מס' אבל לא כל כך עניין אותי מה הוא. הם הצטרפו באותה התלהבות כמו ביתן 9.

בגלל שהביתנים מסודרים כמו מלבן, החלטנו שכדאי להקים את הביתן החדש מחוץ למלבן, יותר קרוב למקלחות ולשירותים. מישהו מביתן 9 הלך לביתן של אתנה אלת החכמה, להתייעצות קצרה, אבל כשיצא כל הביתן יצא יחד אתו, משהו באופי שלהם הזכיר לי קצת את אד. כל אחד הוסיף את מה שהוא היה הכי טוב בו. אני רצתי מאחד לשני לבדוק שהם מתואמים. (למדתי את המילה ממישהו מביתן אתנה שניסיתי להסביר לו מה התפקיד שלי). סיימנו אחרי כמה שעות.

התוצאה הייתה מדהימה, הביתן היה מסודר מאוד, היו הרבה מיטות והרבה מקום. לשאר הביתנים לא היו חדרים, אבל לביתן החדש, שדרך אגב היה יותר גדול משאר הביתנים, היה חדר לבנות, חדר לבנים, (כי החדשים שמגיעים הם לא בטוח אחים, אז ליתר ביטחון) וחדר נפרד וריק שנשמר למי שיהיה אחראי על החניכים החדשים שמגיעים למחנה. היה קומה תת-קרקעית (תכנון של ביתן ארס, אל המלחמה) בשביל לפרוק לחץ בריצה ואימונים (עם בריכה אפילו!) הייתי חייבת קומה כזאת בגלל הפרעות השינה שלי. הייתי כל כך עסוקה בגלל הביתן שלא שמתי לב שכירון נכנס יחד עם אד.

"ביתן מדהים! הוא רעיון שלך נכון?" שאל כירון.

"כן, ביתן 0 המקסים: נקודת הפתיחה!" אמרתי בהתלהבות.

כירון העיף מבט על החדרים בפנים ושאל "ולמה החדר פה?"

"אמרו לי שלכל ביתן צריך מדריך, ובטח שלביתן של החדשים, אז הוספתי לו חדר"

כירון הביט בי "ולמה עדיין לא הכנסת אליו את הדברים שלך?"

לקח לי כמה שניות להבין מה הוא מתכוון "אתה רוצה שאני יהיה המדריכה של החדשים? אבל אני לא יודעת כלום! דיברתם לידי אבל לא הקשבתי לרוב מה שאמרתם" הסמקתי אחרי הווידוי. גם אד הביט בכירון מסוקרן.

"לא לבד! התכוונתי יחד עם אד, זה הרעיון שלך אחרי הכל. אז, מה את אומרת?"

"אבל לא הבאנו איתנו כלום מהבית!" אמר אד. כירון הנהן "וחוץ מזה, מה יהיה אחרי שכבר נדע מי ההורה שלנו? נצטרך לעבור לביתן אחר לא?"

"לא! אני לא רוצה להיפרד ממך!" נבהלתי "אני לא אצליח לישון!"

"אם תהיו המדריכים של הביתן תוכלו להישאר פה גם אחרי שתדעו מי ההורה שלכם, ואני אדאג שיסדרו לכם מיטות, ארונות ובגדים, מה אתם אומרים?"

" כן!" צעקנו אני ואד כמעט ביחד.