פרק 7

240 13 18
                                    

"טוב, בוא נעשה לנו קצת סדר."

שרלוק נשען לאחור על הכורסה שלו.

"נגדיר את מה שאנחנו עושים פה, טוב? ננסה לנסח במילים את התהליך שקורה פה."

שרלוק הנהן. "אני חושב שאני מבין את מה שקורה פה, בערך, אבל זה באמת יכול להיות נהדר לעשות בזה סדר."

כריסטופר חשב לרגע, מנסח את מחשבותיו. "אם נתייחס אל המוח שלך כמו אל כונן קשיח- כמו שאני יודע שאתה נוהג לעשות- מה שאנחנו עושים הוא בעצם פירמוט מחדש. כיבינו והדלקנו אותך, ועכשיו מטפלים מחדש בהגדרות. החלק הימני של המוח שלך היה רדום במשך תקופת זמן ארוכה- וכל התהליך הוא בעצם ניסיון להעיר אותו."

שרלוק הנהן שוב. "תודה."

"אל תודה לי, תודה לג'ון. בלעדיו לא היית נותן לי הזדמנות אפילו לבדוק איזה רכיב מקולקל ומה צריך רק לשמן."

"אני חושב שעצם אמירת התודה היא הוכחה לשינוי, לא?"

כריסטופר הנהן. "בדיוק מה שחשבתי."

שרלוק חייך. "אני חושש שלא אמרתי לך; שפטתי אותך מוקדם מדי, בפגישה הראשונה שלנו. אמרתי שאתה אדם ממוצע. האמת היא- אתה יוצא דופן בצורה אחרת לחלוטין מכל מה שהייתי מסוגל לראות. זה לא היה בתחום שלי, בספקטרום שלי, אז. מטורף לחשוב שעברה רק קצת פחות משנה."

כריסטופר חייך. "אני חייב לומר שההתקדמות שלך מדהימה. אני אדמה את המצב, ברשותך, לאדם שעבר תאונת דרכים. הכלב האהוב שנלקח ממך בפתאומיות היה ההתנגשות- ומאז ישבת על כיסא גלגלים. אנחנו חפרנו עמוק, כמו בניתוח, ועכשיו-"

"-ועכשיו אני עובר פיזיותרפיה."

כריסטופר הנהן. "ואני חייב לומר שאתה לומד ללכת בקצב מסחרר. עוד מעט ולא תצטרך קביים בכלל."

שרלוק חייך.

"מה עם סטאן?" שאל כריסטופר לאחר שתיקה קצרה.

חיוכו של שרלוק התרחב מעט. "בסדר. קיבל את החיסונים שלו לפני כמה ימים- המסכן הסתובב עם הזנב בין הרגליים למשך כמה שעות טובות אחרי זה. לקחתי אותו לפארק אחר כך והוא כאילו שכח מזה, אז כנראה שהוא בסדר."

כריסטופר חייך לעצמו. "תגיד," שאל את שרלוק, "היית יכול לראות את עצמך אומר דבר... נורמאלי כל כך לפני חודשיים?"

"לא," ענה שרלוק במהירות, ואז חייך.

כריסטופר שתק לרגע. "אם היית יכול לחלק את חייך ל'לפני' ו'אחרי'- באיזה אירוע היית בוחר? ולמה?"

"אני נגד חלוקות שכאלה, באופן עקרוני. הן גסות, לדעתי, ובלתי מדוייקות בעליל- האמת מתחבאת לרוב בניואנסים הקטנים, ולא בהגדרות הכלליות."

"לרוב, כמו שהשכלת לומר בעצמך," הדגיש כריסטופר. "אבל במקרה הזה...?"

"במקרה הזה..." הוא חשב לרגע ארוך. "אני יכול לחלק," אישר. הוא היסס לרגע נוסף לפני שאמר: "השינוי הכי גדול שעברתי היה מאז שפגשתי את ג'ון."

ללמד את הגאוןWhere stories live. Discover now