I do everything for love

I do everything for love|12

מחזירים אצלי את הלימודים ללמידה בזום (ופעמיים בשבוע בבית ספר) אז אחזור להעלות פרקים באופן רציף (או לפחות אשתדל)❤️
~~~~~~
מקווה שנשארו קוראים🥺
~~~~~~
הוא החליט לא לברוח לביתו , מהסיבה הפשוטה שהמקום הראשון שדילן יחפש אותו זה שם.
הוא עלה על האוטובוס, משלם לנהג את הסכום שצריך בשביל הנסיעה ומתיישב בסוף של האוטובוס, ליד החלון.
האוזניות היו כבר באוזניו כשהדמעות שלו ירדו והוא הניח את ראשו על החלון, מסתכל על הנוף שהתחלף בוילות היוקרתיות.
הוא הרגיש את העייפות משתלטת עליו ועצם את עיניו בעייפות, נותן לעולם החלומות לעטוף אותו.

״הי, ילד״
ג׳ורדן פתח את עיניו בעייפות, נרתע כאשר הרגיש את ידו של הגבר שמולו על כתפו ״מה?״
״הגענו לתחנה האחרונה , אתה צריך לרדת״ השיב הנהג ברכות, מבין שהילד בכה .
״איזו תחנה זו?״ החזיר ג׳ורדן, מתאפס על עצמו ומנגב את הדמעות ותולש את האוזניות מאוזניו.
״זה רחוב ליגארו, אתה צריך לרדת פה?״
ג׳ורדן הנהן, מודה לנהג ויורד במהירות לכיוון ביתה של דודתו והבת שלה , קלואי.

הוא הרים את היד , מתכוון לדפוק בדלת אך לפתע קפצה מחשבה לראשו- ׳אתה באמת רוצה להטריד אותן כל הזמן עם הבעיות שלך?׳ ובתנועה מהירה הוריד את היד, אך לא מהירה מספיק כי הדלת נפתחה .
דודתו, לנה , הייתה מופתעת מעט אך ישר התאפסה כשראתה את הנער הבוכה והכניסה אותו פנימה .
הם התיישבו , והיא חיבקה אותו אליה, מנסה להרגיע אותו.
״מה קרה ג'ורדן ?״ שאלה לבסוף כשנרגע, מגישה לו כוס עם מים קרים .
הוא סיפר לה , מההתחלה עד הסוף. לא מסתכל על הבעות פניה של דודתו מהפחד מהתגובה שלה.
״אתה אף פעם לא מפריע לנו ג'ורדן . אמרתי לך, זה הבית השני שלך״ התחילה , נושמת עמוק ״ובקשר לילד , אם הוא רדף אחריך עד עכשיו ועזר לך בכל הטיפולים ובכל הבלגנים, אין סיבה שהוא יחשוב אפילו ללכת למישהו אחר״
״אבל ... אני עושה לו ככ הרבה בלגנים ומטריח אותו ככ הרבה , את לא חושבת שזה יותר מידי ?״
״אם הוא ממשיך להלחם , אז לא . אני מבטיחה לך ג'ורדן . וגם אם כן זאת לגמרי בעיה שלו , הוא מפסיד אותך״ אמרה , מחייכת אליו ולוקחת את המפתחות של האוטו שלה.
״אתה רוצה אולי שנביא את הילד לפה ? זה לא רעיון טוב ככ להשאיר אותו ליד הבית של אבא שלך״ הציעה לנה , פורעת את שיערו בחיבה .
״אוי, נכון!״ קרא , פוער את עיניו ״בואי מהר, אני לא רוצה שהוא ישאר שם אפילו דקה אחת נוספת אחרי פעם קודמת!״

הם נסעו במהירות, שחור השיער המודאג טופח ברגלו על השטיחים של האוטו והדודה המודאגת הגניבה אליו מבטים.
כשהגיעו , ג'ורדן יצא במהירות וטרק את דלת האוטו , רץ לכיוון הבית ונושף בהקלה כשראה שם את דילן, כמעט דופק על דלת הבית .
״דילן!״ קרא , רץ אליו ונעצר לידו, מתנשף.
״ג׳-ג׳ורדן״ מלמל בהקלה , מחבק את הנער בציחקוק שמח .
ג'ורדן גם חייך, אך קול הדלת הנפתחת גרם לו להתרחק ולחיוך לרדת במהירות, יודע שהסתבך.
״ידעתי״ נשמע קול מאחוריהם וג׳ורדן הסתובב בבהלה ״אתה פאקינג מתרומם !״
ג'ורדן לא ענה , משפיל את ראשו . דודתו שראתה הכל מהאוטו התקרבה אליהם ונעמדה מאחוריהם .
״יש בעיה עם זה ?״ שאלה לנה , מניחה את ידיה על מותניה בזעם ומבטה הופך לכועס .
״לנה״ מלמל , המום מעט ״אתה הלכת אליה, נכון ? בגלל זה נעלמת . חתיכת קוקסינל!״
דמעות התחילו לרדת מעיניו של ג'ורדן והוא השפיל את ראשו . דילן חיבק אותו אליו, נועץ באביו של ג'ורדן מבט כועס .
״אל תיגע בו ! אם אתה הומו אל תדביק גם אותו!״ קרא , מפריד בניהם בכוח ודוחף את דילן.
״דילן!״ קרא ג'ורדן בקול רועד, רץ לעזור לו לקום.
אביו של ג'ורדן , מתיו, דחף הפעם את ג'ורדן חזק יותר , מעיף אותו בזעם ובכעס .
״מתיו !״ צעקה לנה בזעם ״זה הילד שלך !״
״הוא לא הילד שלי יותר . אני אשלח אותו לבית משוגעים , הבן שלי לא יהיה הומו!״
״הוא עדיין הילד שלך ! הנטייה המינית שלו לא משנה כלום ! הוא עדיין אותו בנאדם!״ קרא דילן, מתעצבן .
מתיו לא ענה , רק נכנס הביתה שוב וטרק את הדלת.
דילן רץ לג׳ורדן , שנשאר לבכות על הרצפה כשפתאום חפצים נזרקו עליו ועל ג'ורדן מאחד החדרים .
״לא לא לא !״ קרא ג'ורדן , רץ להרים את כל החפצים עם דמעות ״אבא ! בבקשה !״
מתיו המשיך לזרוק עליהם את הדברים באדישות , מסמן את זה שהוא מעיף את ג'ורדן מהבית .
״אבא״ לחש בקול צרוד , מסתכל על אביו שהחזיר לו מבט אדיש ״בבקשה״
~~~~~~~~~~
פרק יותר ארוך מהרגיל כפיצוי על כל הזמן הזה❤️
שאלה - רק לי המסך של ווטפאד הפך לשחור ?🤨
עלה בתאריך: 05.06.20