I do everything for love

I do everything for love|13

גילו חולה קורונה בבית ספר של אח שלי ואני כנראה לא אלך יותר לבית ספר , בבקשה תשמרו על עצמכם🙏🏻🥺
~~~~~~~~
במשך כל הנסיעה הביתה המבט הקפוא שאביו שלח לו בזמן שזרק את הדברים שלו לא יצא לו מהראש.
הוא רעד מבכי , אבל סירב לתקשר עם שני האנשים האחרים שישבו איתו באוטו .
ידו של דילן התקרבה אל הרגל שלו , נחה עליה כדי להרגיע את שחור השיער שפירש את זה אחרת והעיף את היד.
דילן נפגע מעט אבל בכל זאת הבין את התנהגותו של שחור השיער, מחליף מבטים עם דודתו המודאגת.
״ג'ורדן ...?״ שאלה בזהירות, מסתכלת על תגובתו מהמראה של האוטו וכשיישר אליה את מבטו סופסוף חיוך קטן עלה על פניה ״אני אלך מחר, דבר ראשון על הבוקר, להעביר אותך לגור איתי ועם קלואי, תשכח מלישון ברחוב״
חיוך קטן עלה על פניו והוא הנהן ״תודה״ מלמל , חוזר להביט בנוף שוב .
״אתה הבן שלי מעכשיו״

הוא קם, מזדקף במיטתו בבהלה, עוד סיוט מאביו הגיע ואיתו גם ההתקף שכמעט חנק אותו .
הוא צעד בצעדים מרושלים לעבר תיקו, שולף את הכדורים ומכניס לפיו במהירות .
הוא הביט בחדר החדש שלו ממה שיכל בחושך שהיה מסביבו, נזכר באירועים מאחר הצהריים עם דילן .
פתאום תחושה עזה של אהבה פרצה ממנו והוא חייך, חיוך אמיתי לשם שינוי- בפעם הראשונה בחייו הוא הרגיש איך זה להיות נאהב ולא שנוא כל הזמן .

לנה הייתה מופתעת למראה האחיין שלה יורד במדרגות , כשחיוך גדול נמצא על פניו ״בוקר טוב ג'ורדן״
״בוקר טוב , צריכה עזרה ?״
גבתה עלתה למעלה בהפתעה ״מה?״
״את צריכה עזרה ?״
״ל-לא, עבדת קשה אתמול . תשב לראות טלוויזיה , ארוחת הבוקר תיהיה מוכנה עוד מעט ״
הוא הנהן , קם ומברך את קלואי בבוקר טוב , הולך ומתיישב בספה באנחה .

הוא פתח את הלוקר שלו , מבולבל כשראה שנופל משם פתק.
הוא הרים את הפתק מהרצפה , פותח אותו בזהירות.
״מפחד שיש שם פצצה מתקתקת?״ אמרה ילדה שעברה לידו, צוחקת ושאר הבנות שיהיו לידה צחקו גם הן .
הוא לא ענה , מתחיל לקרוא את הפתק וזורק אותו בזעם בחזרה ללוקר , לא טורח לסגור אותו.

״מה נראלך ?!״ צעק ג'ורדן בזעם אל דילן המבולבל
״מה?״
״אל תשחק אותה תמים דילן, סמכתי עליך״
דילן חייך ״סמכת עליי?״
״כן, בעבר. עכשיו כבר לא ״ אמר, משפיל את ראשו בבושה ״למה עשית את זה ? אתה בדוק כמו כולם דילן . האמנתי בך שלא התקרבת אליי בשביל זה״
״אבל אני -״
״את האמת , דילן . בבקשה״
״זאת האמת״
״אתה שקרן !״ צרח פתאום בזעם , גורם לעיניים מבולבלות מהצעקה שלו להביט עליהם
״ג'ורדן , בבקשה . בוא נדב-״
״אל תתקרב אליי יותר״ דרש , קוטע אותו והלך משם, מושפל.
~~~~~~~
יומיים שלמים בשביל פרק , אני פשוט עצלנית.
מקווה שהרצון לכתוב יחזור לי בקרוב ...
עלה בתאריך : 08.06.20