I do everything for love

I do everything for love|14

גיחוך נשמע מאחוריו והוא הסתובב, כפות ידיו מכווצות לאגרוף. ״מה אתה רוצה?״
״אמרתי לך שהוא לא שווה אותך״ אמר בזלזול , מביט בילד שרץ לשער ובדילן שאפילו לא מתאמץ להגיע אליו ״ואתה אפילו לא רץ אליו , בכלל איכפת לך ממנו?״
״זה לא פאקינג עיניינך״ סינן הבלונדיני בזעם
״באמת ? גם לא בתור זה שכתב את המכתב?״ שאל מארק, מצחקק ונופל על הרצפה כשגילו מתחיל להכות אותו .

״מה יהיה דילן ? אתה מתדרדר בלימודים , רב מכות , בחדר של האחות ואז גם מבריז״ שאל המנהל , מודאג .
הוא נשם עמוק , מתלבט ״אני לא יכול לספר״
״אני דואג לך , דילן. תספר לי , אני אוכל לעזור״
דילן נשף בייאוש , תופס בראשו ״אתה לא תוכל , זה לא אפשרי . אסור לי ״ מלמל
״זה קשור לג׳ורדן?״ שאל , מהנהן כשדילן הרים את ראשו בחדות , מופתע ״הבנתי״
״הוא לא אשם !״ אמר במהירות
״מאז שאתה איתו הציונים שלך יורדים , אתה יותר ויותר בחדר האחות ונוספו לך עשרים חיסורים חדשים רק בשבוע הזה. אז תסביר לי, מה קורה, דילן ?״
דילן לא ענה , רק לקח את התיק שלו וברח משם , עצבני .

״ג'ורדן-״
״מה , דילן . מה ?!״ צעק בזעם
״אני מצטער״ מלמל , מרגיש את הבושה בוערת בו .
״בגללך יש לי שיחה עם המנהל. אתה רק מסבך אותי עוד ועוד , אתה שם לב ? בגללך יגלו הכל ! אה , סליחה . בעצם כבר גילו״ צעק בזעם , טורק את הדלת של הלוקר ובורח משם.
הוא נלחם בדמעות שלו כשעבר במסדרונות והילדים צחקו עליו , מילות גנאי נשלחות אליו בלי סוף.
הוא נכנס לשירותים , טורק את הדלת ושומע רעשים מוזרים אך מחליט להתעלם . ממשיך בעיסוקיו.

הטלפון שלו ציפצף בלי סוף, הוא לא הבין מי שולח לו ככ הרבה הודעות . זה אף פעם לא קרה .
הוא הסתכל על הקבוצה שנפתחה , איתו וחייך .
אבל כשראה מה השם של הקבוצה החיוך ירד לו מהפנים .
אינסוף קללות וירידות נכתבו עליו , בניהם גם הופיעה תמונה שרואים את הידיים שלו - מלאות בכל החתכים וגם הפתק .
״לא לא לא !״ צעק בזעם , דמעות עולות לעיניו .
ההודעות המשיכו להגיע והקבוצות המשיכו להפתח , כל קבוצה עם שם אחר ואותן ירידות בכל פעם .
׳אבל׳ה העיף אותך מהבית ? כנראה הבין כמה מטומטם אתה׳
׳ניסית להתאבד כי היה טיפה קשה ? בואו נבכה לאימא . אה , נכון , היא מתה׳
הוא זרק את הטלפון על הרצפה בזעם , מנפץ אותו ומרגיש איך גם הלב שלו התנפץ יחד איתו .

״ג'ורדן ?״ שאלה דודתו המודאגת מפתח הדלת וכשלא ענה לה היא נכנסה בהיסוס פנימה . ״ג'ורדן !״
שחור השיער שכב על הרצפה , בתנוחה לא טיבעית , הטלפון היה מנופץ לידו אך עדיין המשיך לקבל הודעות ״קלואי!״
הילדה רצה לחדר של אחיה החורג , נעצרת בפתח ״ג-ג'ורדן״
״הוא התעלף , כנראה ,מהתקף . אני מזמינה אמבולנס , תבדקי למה הטלפון מנופץ״
הבת הנהנה , פותחת את הטלפון ומתחילה להחוויר כשראתה את מה שקורה בקבוצות של הכיתה שלו .
״א-אימא..״ מלמלה , דמעות בעיניה ״ת-תראי ..״
והיא כמעט התעלפה כשראתה את כל ההודעות ״מה ? איך?״
״אנ-אני לא יודעת . אבל מזל שמצאנו אותו״ אמרה , נושמת עמוק ומכבה את הטלפון , לא מסוגלת לראות את ההודעות .
״זה לא מגיע לו . הוא האחרון שזה מגיע לו״  מלמלה האם , מודאגת לשחור השיער .
״הוא חזק אימא , הוא יצליח לעבור גם את זה . אני מאמינה בו״ אמרה קלואי , מעודדת את אימא ובדרך מנסה לעודד גם את עצמה . ״הוא יצליח״

~~~~~~~~~
אני בטוחה שרובכם נתקלתם במקרים כאלה . לצערי זה קורה הרבה , וכמעט לכל ילד שני . אם אתם רואים מקרים כאלו תעזרו לעצור אותם, אל תתנו לילד להשאר עם זה לבד . גם אם תצטרכו להתמודד עם הכעס שלו - דברים כאלו יכולים להוביל להתאבדות , דיכאונות ופגיעה עצמית . 
קרה לי מקרה כזה , בערך , וכן גם אני כעסתי . אבל  בסוף הבנתי שהכל היה מדאגה וחזרתי לדבר עם אותה הילדה.
ואם מישהו עובר תקופה קשה ורוצה לשתף , אני פה בשבילכם . תכתבו לי בפרטי ואני מבטיחה שאענה לכם  ואעזור עד כמה שאני אוכל .
עלה בתאריך: 14.06.20