היי חברים! כתבתי כבר עוד איזה שמונה פרקים אז אני יכולה להתחיל להעלות, הפרק הזה יהיה קצת ארוך יותר מבדרכ (למרות שהיום כתבתי את הפרק הכי ארוך בתולדות הפאנפיק)
בקיצור, אשמח שתגיבו את דעתכם וסמנו בכוכב את הפרק אם אהבתם! תהנו(:
-
יש לנו היום הופעה. אנחנו מתאמנים על כמה שירים אבל אני לא מרוכז. התבלבלתי כמה פעמים במילים ולבנים נראה שאין סבלנות. עלינו לבמה וליאם דיבר קצת עם הקהל והתחלנו לשיר. כשהגיע הסולו שלי הקול שלי נשבר. הארי הסתכל עליי במבט מרחם. הוא יודע שאני לא אוהב שמרחמים עליי.
כמה שניות אחרי שאני מסיים את הסולו והארי מתחיל לשיר אני נרטב.
אני מסתכל מאחוריי ורואה את ליאם עם חצי חיוך. אני תופס את הבקבוק שלי, פותח אותו ושופך את כל תכולתו על הראש של ליאם כשהוא לא מסתכל. אנחנו מתחילים לרוץ אחד אחרי השני ובמהלך הפזמון אנחנו עוצרים בשביל לנוח ושרים.
ליאם הצליח להסיט את דעתי מהארי, אבל אז מגיע little things. חיכיתי לסולו של הארי, שבו הוא אמר הרבה פעמים "and all his little things" במקום these, וזה תמיד עשה לי פרפרים בבטן, כי ידעתי שהוא אוהב אותי. אבל הפעם זה היה שונה, אני לא יודע מה הוא מרגיש.
זה התחיל לפני כמה חודשים. אחרי המשפט הנוראי שהארי אמר לי, המצב בינינו היה מביך. לא דיברנו במשך כמה ימים. הבנים היו קרועים בינינו כי כולנו החברים הכי טובים. בזמן שהארי ואני היינו מרוחקים, זאין והארי התחילו להתקרב.
זאין ואני היינו חברים די טובים, ולא ציפיתי ממנו ש״יבגוד״ בי ככה, אבל מי כמוני יודע שברגשות אי אפשר לשלוט. כחבר טוב עצרתי את עצמי מלדבר איתו על זה, אבל זה כאב.
ראיתי מהצד איך הארי וזאין מתקרבים ובלעתי את זה בשקט. הם התחילו לצאת יחד אחרי החזרות ולהגיע עייפים לאימונים מוקדמים בבוקר. סיימון התחיל לנזוף בהם כמו שהוא פעם נזף בי ובהארי, וזה הרגיש כאילו מישהו תקע בי סכין בלב והעיניים שלי התמלאו בדמעות כל פעם שזה קרה, אבל נשמתי נשימות עמוקות וליאם ונייל הרגיעו אותי. הם מדהימים. הם מצחיקים אותי ועוזרים לי להתגבר על התקופה הזו.
את האמת, שכל עוד אני לא רואה את הארי וזאין יחד אני לגמרי בסדר. אני כבר התחלתי לדבר שוב עם הארי ואפילו התחלתי לחשוב שאנחנו יכולים להסתדר רק כחברים טובים, אבל המחשבה הזאת לא עוזרת לפרפרים שלי בבטן כל פעם שהוא מסתכל לי בעיניים או שהיד שלו נוגעת בשלי, והיא לא עוזרת לכאב הזה כשאני רואה את שניהם יחד.
YOU ARE READING
Little Things // Larry
Fanfictionגמור ״אני מצטער לו. אני באמת ניסיתי, אבל כנראה שזה לא זה״. הארי אפילו לא חלם שזה מה שהוא יצטרך לעשות. הוא אפילו לא העלה בדעתו שבגלל ערמה של דפים וחתימה - שבדיעבד, הוא היה חוזר בזמן בשביל למנוע מעצמו לכתוב אותה - הוא יצטרך למלא אחר הוראות בלי לחשוב...
