מוכנים למחר? אני לא :0
הפרק האהוב עליי הגיע בדיוק בזמן ליום המיוחד, תהנו 3>
-
*נק מבט לואי*
לא אין לי כוח יותר! אין לי כוח לשמוע שוב ושוב את המשפט הדוחה הזה שאפילו בסיוטים שלי הוא לא הופיע. אבל העיקר הבנים היו כל כך סקרנים וחייבים לדעת הכל ככה שאני צריך לשמוע את המשפט הזה עוד הפעם. ״אנחנו.. אנחנו נפרדנו״. אנחנו נפרדנו?? אנחנו?? אתה רציני?? אתה נפרדת ממני!!! אתה הכנסת את היד שלך לתוך בית החזה שלי והוצאת משם את הלב שלי!!! אתה קרעת אותו והחבאת אותו ככה שאני אפילו לא יכול לנסות לגרום לו להתאחות!! אני פיזית מרגיש ששברת לי אותו!!!
תבינו, אני מודע לעצמי. אני יודע שאני עצוב ואני רק מנסה להסתיר את זה מאחורי הכעס. אבל זה רק מבפנים, כדי שאני לא אשבר יותר. בלי לשים לב אני מתחיל לראות את הכל מטושטש וכל אור קטן מסנוור אותי. שיט. אני דומע.
הבנים דיברו על משהו אבל לא שמתי לב. רצתי מהחדר. אני חשבתי שאני לא יודע לאן אני רץ, אבל תת המודע שלי ידע. מצאתי את עצמי במחסן הריק שבקצה של הבניין. התיישבתי על המזרן המרופט עם גב כפוף וראש על הידיים, ובזווית הראייה קלטתי שרשרת.
עכשיו יש זיכרון של לואי עד סוף הפרק, בכתב הנטוי.
״הארי? קראת לי?״ שאלתי ונכנסתי לחדר. הארי ישב על מזרן. אף פעם לא ראיתי את החדר הזה.. ״כן..״ הוא ענה, מהוסס. ״יש לי משהו להגיד לך.״ התיישבתי לידו על המזרן והסתכלתי לו בירוק שבעיניים. יש לו את העיניים הכי יפות שראיתי.
״אתה יכול להגיד לי הכל״ אמרתי. לא לוחץ. ״אתה מבטיח שלא תשפוט אותי?״ הוא שאל. ״מבטיח.״ הוא היסס לרגע. הוא השמיט את מבטו ורק אז הצליח לדבר. ״אם.. יש לי רגשות למישהו ואני לא יודע אם הוא מרגיש את אותו הדבר. אני אפילו לא יודע אם הוא נמשך למין שלי. מה כדאי לי לעשות?״
YOU ARE READING
Little Things // Larry
Fanficגמור ״אני מצטער לו. אני באמת ניסיתי, אבל כנראה שזה לא זה״. הארי אפילו לא חלם שזה מה שהוא יצטרך לעשות. הוא אפילו לא העלה בדעתו שבגלל ערמה של דפים וחתימה - שבדיעבד, הוא היה חוזר בזמן בשביל למנוע מעצמו לכתוב אותה - הוא יצטרך למלא אחר הוראות בלי לחשוב...
