כל מה שיש לי לכתוב פה אני אכתוב ב״פרק״ הבא (נו כבר העליתי אותו קודם תקראו את הפרק הזה). תהנו בפעם האחרונה3>
*נק מבט הארי*
״פאק. פאק פאק פאק פאק מה נעשה???״ לואי לחש והזיז את מבטו בפאניקה.
״חייבים להמשיך לחפש!״, ליאם אמר. ״כן! חייבים להוריד את הזבל הזה מהבטן של הארי!״ נייל אמר בקול רם וכולנו החזרנו לו ב״שששש״.
״אל תדאג״, אמרתי ללואי והחזקתי לו את היד, ״יהיה בסדר, אנחנו נמצא את זה״. ״אין לזה כפתור כיבוי!״ לואי אמר, ״אני תמיד אדאג לך, במיוחד אם אתה בכזאת סכנה״. חייכתי ברכות.
שמענו את הצעדים של סיימון מתקרבים לדלת בחוזקה. ״מהר! תסדרו הכל!!״ זאין אמר והתחיל להכניס בגדים לתוך הארון. ליאם ונייל התייאשו והתחילו לסדר איתו.
לפתע שמענו את הקול של לא אחרת מהלן. ״סיימון!״ היא צעקה לו. הצצנו מחריץ בדלת. הוא הלביש חיוך על הפנים והסתובב אליה. ״הופעה מצויינת של הבנים!״ הלן אמרה בחיוך והם המשיכו לדבר. ״יש לנו עוד זמן! הלן היא דברנית, כולם יודעים את זה״ חייכתי.
הבנים המשיכו לנסות לפתוח את הכספת בזמן שהסתכלתי מהדלת בשביל לבדוק שסיימון לא מגיע. ״הם סיימו לדבר!״ אמרתי אחרי כמה דקות כשהלן הסתובבה וחזרה למקום ממנו באה. ״צריך עוד הסחת דעת! זאין, בוא!״ חצי לחשתי חצי צעקתי לזאין.
בזמן ששאר הבנים המשיכו לנסות לפתוח את הכספת, זאין ואני יצאנו החוצה עם הטלפון שלי.
״סיימון! הנה אתה!״ קראתי לו, ״קיבלתי הודעה ממישהי בשם רוז, היא חולה בסרטן והיא מעריצה אותך! היא ביקשה ברכה בוידאו ומי אני שאגיד לה לא. אתה בעד?״. ״אוקיי, תצלם אותי״ סיימון אמר. ״סבבה, רק בוא תסתובב, הרקע הזה יותר יפה״ אמרתי וסובבתי אותו שהפנים שלו לא יופנו לדלת של החדר שלו.
״איך קוראים לה?״ הוא שאל. ״רוז״, עניתי והרמתי את הטלפון. ״רוז היקרה, מאחל לך החלמה מהירה. ציפור לחשה לי שאת מעריצה שלי, אז אני פה בשביל לחזק אותך. נשיקות.״ הוא אמר ובא להסתובב לחדר שלו.
זה היה קצר מדי, הבנים עוד לא סיימו. ״שיט!״, אמרתי, ״לא לחצתי על הקלטה, תוכל להגיד את זה שוב?״ שאלתי את סיימון. ״אוקיי,״ הוא אמר, ״אבל אני ממליץ לך לצלם הפעם, טיפ של מתחילים.״ הוא חייך.
הוא אמר שוב את המשפט שאמר קודם, ובאמצע, הדלת נפתחה והבנים יצאו מהחדר. זאין דפק בי מרפק בשביל שאני אראה. הסתכלתי עליהם, וכשהוא יצא, לואי החזיק ריבוע שחור קטן שכנראה היה הצ׳יפ וחייך אליי.
״תודה סיימון זה מושלם!״ אמרתי אחרי שחיכיתי שהבנים ילכו מסביב לחדר ולא יראו אותם. סיימון היה מבולבל. ״לא סיימתי״ הוא אמר. ״זה בסדר! בדיוק ראיתי שכן הקלטתי את הברכה הראשונה, ואני פשוט חייב לשירותים!״ אמרתי בחיוך מזוייף ומשכתי את זאין איתי בריצה לכיוון שבו הבנים הלכו.
YOU ARE READING
Little Things // Larry
Fanficגמור ״אני מצטער לו. אני באמת ניסיתי, אבל כנראה שזה לא זה״. הארי אפילו לא חלם שזה מה שהוא יצטרך לעשות. הוא אפילו לא העלה בדעתו שבגלל ערמה של דפים וחתימה - שבדיעבד, הוא היה חוזר בזמן בשביל למנוע מעצמו לכתוב אותה - הוא יצטרך למלא אחר הוראות בלי לחשוב...
