תמונה רנדומלית בהחלט.
סליחה שלקח לי ככ הרבה זמן להעלות פרק,
הייתי במחסום כתיבה וכו אז תסלחו לי. תהנו:)
-
אין לי מושג כמה זמן זה היה, כנראה שניות אחדות כי כשחזרה לי ההכרה הבנים שמו לב שקרה לי משהו.
הראש שלי כאב במקום שהוא פגע ברצפה ולא יכולתי לזוז. הראייה שלי הייתי מטושטשת והאוזניים שלי היו סתומות אז לא שמעתי הרבה ממה שקרה מסביב.
לואי??? מה קרה לו?!! הוא התעלף??!? לואי הכל בסדר??? אתה איתי???? מה עושים מה עושים???? שמישהו יביא לו קרח!!!!!! תרימו לו את הרגליים!!! נו קדימה!!!!! לואי אני פה איתך הכל בסדר???? לואי תענה לי!!!!!!!!! לו!!!!!!!!
הראש שלי כאב כל כך, זה הרגיש כאילו הוא נשרף או כאילו מישהו דופק שם עם פטיש. שקעתי בכאב הזה ולא הצלחתי להתרומם, אפילו לא לפתוח עיניים.
ואז שוב איבדתי הכל. אולי איבדתי הכרה שוב ואולי סתם נרדמתי לשינה בלי חלומות, אבל כשחזרתי להכרה היה חשוך, והתחלתי להרגיש את הידיים, בתוך ידיים אחרות.
פקחתי קצת את העיניים ועדיין ראיתי מטושטש, אבל לאט לאט התחלתי לראות עיניים גדולות וירוקות מעליי. פתחתי את הפה אבל לא יצא קול. ״לו? אתה רואה אותי?״ הארי לחש.
הוא העביר את ידו על המצח שלי והזיז את השיער מהעיניים שלי. ״כן״ הצלחתי להוציא לחישה מהפה. הגרון שלי היה יבש.
״אתה לא מבין כמה דאגתי״ דמעות הצטברו לו בעיניים והוא הניח את היד שלו על הלחי שלי.
לפתע שמעתי צעדים מאחוריי. הייתי עייף מדי והראש שלי היה כבד מדי, לא הצלחתי לראות מי זה. אבל פתאום הארי הסיט את ידו במהירות ואמר ״הגיע הזמן שאני אלך לישון. יום הכנות גדול מחר״ הוא חייך חיוך מאולץ, נעמד והלך לכיוון המזרן שלו ושל זאין.
זאין התהפך, כנראה התעורר מהרעשים שהארי עשה, שפשף את העיניים ונעזר בידיים שלו בשביל להרים את חצי הגוף העליון מהמזרן. ״מה כבר הגיעה המשמרת שלי?״ הוא שאל בקול צרוד והסתכל עליי.
״לואי! קמת!״ ״ששששש״ שמעתי את אחד הבנים מימיני נוזף בו.
״עזוב לך לישון״ הארי אמר לזאין, הניח את היד על הכתף שלו וגרם לו לחזור לשכב.
״לילה טוב טומו, תרגיש טוב״ זאין אמר. ״לילה טוב״ אמרתי בלחש.
אני צריך מים. אזרתי את כל הכוחות שלי והתרוממתי מהמזרן. הראש שלי כאב כמו שהוא לא כאב אף פעם. בשביל שהוא יעבור, לפחות קצת, ישבתי באותה התנוחה והחזקתי אותו למשך שתי דקות.
הגעתי לתיק שלי והוצאתי מתוכו את הבקבוק הגדול שלי. המים שבו כבר היו חמים ומגעילים, אבל זה יותר טוב מכלום. גמרתי את כל הבקבוק וכשהלכתי לזרוק אותו פגשתי בסיימון.
״לא הלכת לישון?״ הוא שאל, ״אתם תקומו מוקדם מחר.״ ״כן.. שתיתי״ לא היה לי מה להגיד לו.
אני לא יודע איפה כל חברי הצוות ישנים, אבל בדקתי בטלפון והשעה 3:00. אף אחד לא ער עכשיו, חוץ מסיימון. משהו מוזר פה, זה מרגיש כאילו הארי מאויים על ידו.
אני מכיר את הארי, הוא לא מתנהג ככה תמיד. לא היה לי כוח לחשוב על זה מרוב שהייתי שבור, ואני מאוד עייף עכשיו אז אני בטח סתם מפנטז על זה שהארי עדיין אוהב אותי, אבל-
״לואי״ שמעתי את סיימון מאחוריי. ״כן?״ שאלתי והסתובבתי אליו. הוא התקרב אליי ואמר בשקט ״אתה יודע ששמעתי מה היה בינך לבין הארי. אני חושב שאתם צריכים קצת זמן הרחק אחד מהשני. הארי בטח רוצה קצת זמן עם זאין ואתה צריך זמן לבד. אל תדאג, יהיה בסדר, אבל בזמן הקרוב תשתדלו לבלות קצת פחות זמן אחד ליד השני. זה עדיף. לעבור את הפרידה ביחד זה קשה.״ הוא הסתובב והלך.
מה לעזאזל קורה פה?
YOU ARE READING
Little Things // Larry
Fanficגמור ״אני מצטער לו. אני באמת ניסיתי, אבל כנראה שזה לא זה״. הארי אפילו לא חלם שזה מה שהוא יצטרך לעשות. הוא אפילו לא העלה בדעתו שבגלל ערמה של דפים וחתימה - שבדיעבד, הוא היה חוזר בזמן בשביל למנוע מעצמו לכתוב אותה - הוא יצטרך למלא אחר הוראות בלי לחשוב...
