אל תיפגשו עם אנשים מהאינטרנט (boyxboy)

יום לפני הפגישה

23:59 שעות לפגישה

איידן לא יכל להתרכז מרוב התרגשות, סוף סוף, לאחר חצי שנה של ציפייה, הוא הולך להיפגש עם האדם אתו בילה כל יום בהתכתבויות. הוא חיכה שהלימודים הקצרים של יום שישי יסתיימו כבר, שיוכל להתכונן למפגש המיוחל.

22:00 שעות לפגישה

איידן שמע את הצלצול הגואל שהדהד ברחבי בית הספר, הוא מיהר לקחת את תיקו השחור ולצאת מבית הספר. הוא חייב להתכונן למפגש, אחרי כל כך הרבה זמן שהוא חיכה בסבלנות, המפגש חייב להיות מושלם.

הוא כבר ידע הכול על חברו האינטרנטי, הוא ידע על מוצאו הקנדי, על מראהו החמוד, על שיערו הבלונדיני, על עיניו הכחולות שמנצנצות בתמונת הפרופיל. הוא ידע שהבחור בן 18, שנה מעליו. הוא ידע אפילו שהבחור היפהיפה סיים כבר בית ספר והוא עובד בעבודות זמניות.

הם קבעו להיפגש במקום מסתורי, שרחוק מעט מביתו של איידן. איידן מעולם לא שמע על המקום ההוא, אך הוא היה נחוש לפגוש את האחד ששבה את ליבו. הוא בחר את בגדיו, חולצת משבצות מכופתרת, ומכנסי ג'ינס כחולים.

איידן שמע לפתע את הצליל שמבשר על הודעה חדשה. הוא פתח בזריזות את הלפטופ היקר שלו.

טוני: מחכה למחר😁

איידן הרגיש את הפרפרים בבטנו. הוא כל כך רצה לפגוש את חברו, הוא רצה לראות את החיוך שלו, הוא רצה לשמוע את קולו, וחשוב מכך, הוא רצה להכיר אותו באמת, מעבר לפלטפורמת ההכרויות.

10:00 שעות לפגישה

איידן לא יכל להירדם, הוא דמיין איך הפגישה תהיה, הוא צריך לחבק אותו? כנראה שכן... לא? זה יהיה מוזר לפגוש אותו בפעם הראשונה? מה אם הם לא יסתדרו במציאות? מה אם הוא ישנא אותו? מה אם הוא לא ימצא את המקום? זה הרי רחוק...

2:00 שעות לפגישה

איידן התלבש בחיפזון וסירק את שיערו הברונטי.
"שיט!" הוא סינן כאשר לא מצא את הפלאפון שלו. הוא הפך את כל ביתו עד שמצא את הפלאפון בכיס מכנסיו. הוא נאנח בחוזקה וביקש מהטבחית שלו להכין לו ארוחת בוקר.

"אתה נראה טוב, אתה פוגש היום מישהו?" הטבחית שאלה וחייכה בחום.
"כן רוז, אבל אל תספרי להורים שלי, בסדר?" שאלתי אותה בלחץ, היא תמיד יודעת מה אני מתכנן.
"אל תדאג." היא חייכה וקרצה לי.
איידן אכל בזריזות ויצא מהבית.
"ביי רוז!" הוא צעק ומיהר ללכת לתחנה.

00:30 שעות לפגישה

איידן ירד מהאוטובוס בחשש והסתכל על שלט הרחוב.
'יופי! אני במקום הנכון.' הוא חשב.
איידן הלך בין הסמטאות בחשש, הוא לא היה רגיל למקומות מוזנחים שכאלה, הוא בא מבית אמיד. הוא ניווט את עצמו לפי הפלאפון והתקדם בין הרחובות, ככל שהוא התקדם יותר כך היה נראה שהמקום יותר מפחיד ומוזנח.
'למה הוא רצה שניפגש דווקא פה?' איידן תהה, אך המשיך ללכת. הוא צעד עוד קצת.
'זה אמור להיות פה.' הוא חשב לעצמו.

"איידן?" הוא שמע קול, "אתה נראה בדיוק כמו שציפיתי." הוא גיחך.
"לא..."