אל תיפגשו עם אנשים מהאינטרנט (boyxboy)

בודד

2018

איידן הלך במסדרון מלא התלמידים, לבד, אף אחד לא הסתכל עליו. הוא לקח את הספרים מהלוקר והמשיך לצעוד לעבר הכיתה המבעיתה. אף אחד לא רצה להתחבר לאיידן, הוא היה הילד החנון, עם המשקפיים השחורים הגדולים ושיער הכהה, שמכסה עד עיניו את פניו. הוא היה רזה ועדין, והבנים של נבחרת הפוטבול ניצלו זאת.

איידן סבל מהתעללות מצד הנערים המנופחים, שכול הבנות העריצו.
"חיכינו לך." אחד הבריונים אמר וגרר את איידן המסכן לשירותי הבנים.
"מה אתם הולכים לעשות לי?" איידן הביט בהם, משתדל לא להתפרץ בבכי. ג'ייסון, אחד הבריונים חייך.
"תסתום כבר נקבה." הוא בעט בבטנו ואיידן נאנק.
"ת-תפסיקו." איידן התחנן אך זה לא הזיז להם, הם גררו אותו לאחד מתאי השירותים.
"מה אתם עושים?!" איידן צרח בזמן שהם דחפו את ראשו לתוך האסלה והרטיבו את פניו ושיערו בזמן שצחקו. כך הם עשו עד שאיידן כמעט ולא יכל לנשום, הם רצו להמשיך, אך למזלו של איידן הצלצול הגואל הגיע והם נאלצו לעזוב.

אחרי שאיידן ווידא שהם עזבו, הוא הרשה לעצמו לפרוץ בבכי, הדמעות זלגו בזמן ששטף את פניו ובגדיו.
"אתה בסדר ילד?" תלמיד מכיתה י"ב נכנס לפתע ושאל אותו.
"כ-כן." הוא השיב תוך כדי בכי.
"חכה פה רגע." התלמיד הבוגר אמר ויצא. לאחר כמה דקות הוא חזר עם בגדים נקיים.
"קח." הוא זרק את הבגדים אליו ואיידן חייך אליו חיוך קטן.
"ת-תודה." איידן הודה לו ונכנס לאחד התאים להחליף את בגדיו. כשחזר, התלמיד הנחמד כבר לא היה שם.

יום לאחר מכן, נבחרת הפוטבול החליטה להתעמר בו שוב, ולהכות את איידן המסכן.
ג'ייסון בעט בפניו בחוזקה ופתאום נעצר, איידן לא הבין מה קרה כשלפתע שמע קולות חבטה ויד מושכת אותו מן זירת הקרב.

"אתה?" איידן הביט בתלמיד מאתמול מופתע, "למה אתה עוזר לי."
"לא יכולתי להשאיר אותך שם לקבל מכות, נכון?" הוא אמר וליטף את שיערו הכהה של איידן. איידן חייך אליו, הוא היה גבוה וחסון, בעל שיער בלונד כמעט לבן, ועיניים ירוקות, בצבעי האביב.

מאז, התלמיד הבוגר, שמסתבר ששמו הוא ליאו, הציל אותו כל פעם מהצקות, ואפשר להגיד שאיידן התחיל לפתח אל האביר שלו רגשות. הוא שמר את הרגשות בבטנו כחצי שנה, עד שיום אחד ליאו הציע לו לצאת איתו ליער, בסמוך לבית הספר, ואיידן כמובן נענה לבקשתו.

איידן חיכה לליאו, לבוש בסוודר גדול וג'ינס לרגליו הדקות. ליאו הגיע, יפה מתמיד, עם חיוך לפניו היפות.
"בוא." הוא אמר לאיידן והחזיק בידו הקטנה. הם הסתובבו כמה שעות עד שהתיישבו ליד האגם שבאמצע היער. איידן נהיה עייף והניח את ראשו על כתפו של ליאו שליטף בעדינות את ראשו. זה המשיך ככה כמה דקות עד שליאו פתח את פיו.
"איידן, יש לי וידוי." איידן הביט בפניו בתהייה.
"מה קרה ליאו?" הוא שאל בדאגה והרים את ראשו.
"תבטיח שלא תשנא אותי." ליאו הביט בפניו של איידן והמשיך ללטף ברכות את שיערו. איידן הנהן.
"איידן, אני לא הצלתי אותך סתם," הוא הביט בעיניו, "אני חושב שיש לי רגשות אליך." הוא הודה וליבו של איידן החסיר פעימה. ליאו רכן לאיידן ונישק את שפתיו, נשיקה קטנה. איידן מיהר לנשק אותו חזרה והם התנשקו ארוכות.
"אני אוהב אותך ליאו." איידן התוודה.
"גם אני אותך איידן." ליאו חייך והחזיק את ידו של איידן.

יום לאחר מכן, איידן הגיע לבית הספר, הוא הסתכל על הקירות, שהיו מקושטים בתמונות משונות. הוא התקרב לאחת התמונות והבחין בדמותו של ליאו משתקפת בה, מחייך את חיוכו היפה. לפתע זה הכה בו. הוא הלך ללוקר של ליאו וראה את חפציו, תמונות ופרחים מונחים בלוקר, ואז הוא הבין, ליאו איננו.

איידן הביט בתמונות של חברו היפה ופניו התמלאו דמעות, מה קרה לו?
חברתו של ליאו נגעה בכתפו, דומעת.
"הייתה תאונה ליד היער, הוא לא הצליח לשרוד." היא בכתה וחיבקה את איידן שבכה עוד הרבה יותר.