אל תיפגשו עם אנשים מהאינטרנט (boyxboy)

בדרך כזו או אחרת

צעדתי עם האדם הזר ברחבי העיר, הוא הוביל אותי בין הרחובות הישנים והמלוכלכים. אני שקעתי בינתיים במחשבות, מה הוא רוצה ממני? למה בצורה הזאת? המחשבות האלה שיגעו אותי.
"הכל בסדר?" הוא שאל בדאגה, שקרן. הוא לא באמת דואג לי, התחלתי לדמוע שוב. הוא לאט לאט התקרב אליי והושיט את ידו אל פניי, הוא ניגב בעדינות את הדמעות שלי ונשק ללחיי.
"מה קרה?" הוא באמת אידיוט.
"כלום, חוץ מזה שהגעתי למסקנה שאף אחד לעולם לא יוכל לאהוב אותי." אמרתי בדמעות, "הבנאדם היחיד שחשבתי שאוהב אותי הוא שקר." הוא התקרב אליי וחיבק אותי חזק.
"אני יודע שאולי שיקרתי לך הרבה, אבל אתה באמת מוצא חן בעיניי." הוא אמר והרים את סנטרי, "אל תבכה איידן." הוא אמר ברוך, מה שהיה לא אופייני במיוחד, "בוא, נלך לאכול."
הוא תפס בידי והוביל אותי אל אחד מבתי הקפה באותו רחוב צבעוני, הוא הושיב אותי על אחד הכיסאות והתיישב מולי.
"מה אתה רוצה להזמין בייב?" הוא שאל ושלח את ידו ללטף את ידי.
"הממ... פסטה?" הצעתי והסטתי ממנו את מבטי.
הוא הזמין לשנינו והביט בי במבט חודר.
"אז... איזה סרט אתה רוצה לראות היום?" הוא פתח בשיחה.
"שום סרט. תחזיר אותי הביתה." דרשתי וגילגלתי את עיניי.
"לא יקרה." הוא הכריז ואני התעצבנתי, "אמרתי לך, אני באמת רוצה לצאת איתך, למה אתה כל כך מסבך את זה?" הוא שאל בכאב. כן בטח, שחקן מוצלח.
"אתה שיקרת לי! אתה באמת חושב שאני ארצה לצאת איתך אחרי מה שעשית לי?" סיננתי בזעם. אני לא מסוגל לאהוב את השקרים שלו, קשה לי עדיין לעכל שכל הזמן הזה דיברתי עם שקרן.
"אני יודע ששיקרתי לך לגביי הזהות שלי, אבל אני באמת התכוונתי לכל מה שכתבתי לך, אני באמת חושב שאתה חמוד, ויש לך טעם טוב במוזיקה, ואתה ממש יפה." הוא אמר והעביר את ידו בשיערי. הורידים בידיו המנופחות בלטו, כל גופו היה מעוצב ושיערו הכהה בהק, הוא היה נאה, נאה מאוד אפילו.
נאנחתי בחוזקה, אין טעם להתווכח. "אני מניח שפעולה זה בסדר." אמרתי בחוסר חשק, רק שיעזוב אותי, בטוח שעד סוף היום יימאס לו ממני. הוא חייך את החיוך העוקצני שלו.
"אתה באמת חנון." הוא גיחך.
שילבתי את ידיי והבטתי בו בכעס. "אתה יכול לזלזל אבל חנונים הם אנשים מצליחים."
"אני רואה כמה אתה מצליח בדייטים." הוא צחק והכיתי אותו בידו. "אתה ממש אידיוט." סיננתי.
"אם הייתי יודע שאתה כזה אידיוט לא הייתי מדבר איתך כל כך הרבה." עקצתי חזרה.
"הו, בייבי יודע לדבר לא יפה." הוא אמר בהתלהבות מזויפת. "תגיד, כבר סיפרת להורים שלך?"
"שאני הומו? כן, סיפרתי להם." אמרתי בתסכול.
"איך הם קיבלו את זה?" הוא שאל וליטף את גבי.
"תפסיק לגעת בי." אמרתי והוא הפסיק, "טוב, אז ההורים שלי אמרו שזה בסדר שיש לי נטיות כל עוד זה רק בראש שלי ואני לעולם לא אצא עם בנים." פרקתי בכנות.
"אני מצטער לשמוע." הוא אמר בהבנה.
"הם גם אמרו שהומו לא יוכל לתחזק את החברה שלהם ואני אהרוס להם את המותג." הוא הביט בי כאילו נזכר במשהו כואב.
"רוצה לשמוע על היציאה מהארון שלי?" הנהנתי, "אז כשהייתי בן 16 בערך אמרתי להורים שלי שאני ביסקסואל, שניהם היו אלכוהוליסטים מזויינים, אמא שלי צרחה עליי שאני לא הבן שלה ואבא שלי זרק עליי כיסאות." הייתי בשוק, "הם זרקו אותי מהבית ונאלצתי לישון תקופה אצל חברים עד שהייתה לי הכנסה קבועה."
"אני מצטער." אמרתי במלמול.
"זה בסדר, לא אשמתך נסיך." הוא גיחך, "אתה לא מבין כמה קללות ספרדיות יצאו לאמא שלי מהפה באותו לילה." הוא צחק.