אל תיפגשו עם אנשים מהאינטרנט (boyxboy)

לא כמו שתכננתי

"אתה נראה בדיוק כמו שציפיתי." הבחור שמולי גיחך, הוא לא היה נראה כמו טוני בכלל. הוא היה גבוה עם עור שזוף ושיער שחור ארוך מעט עם עיניים ירוקות, שריריו בלטו מהטי-שירט הצמודה שלבש מתחת לג'קט העור השחור, הוא היה נראה כבן 20 לפחות. הוא עטה על פניו חיוך מזלזל והתקרב אליי.

"לא..." ניבהלתי מהאדם הזר שהתקרב אליי. קפאתי במקום.
"איפה טוני?" שאלתי בחשש.
הוא צחק בקול, "טוני הזה שלך לא קיים, אני עבדתי עליך, טיפש." הוא אחז בידי בחוזקה, "אני אנטוניו, ואני לא קנדי, אני ספרדי." הוא הבהיר, "טוב שלא שיקרת לי גם אתה, אם היית מכוער ומחוצ'קן הייתי מרביץ לך. אבל מה שכן," הוא הרים את סנטרי, "זה, עולה על כל הציפיות, העיניים הכחולות, השיער הברונטי הזה... אחח בייבי אתה נראה טוב." רציתי להקיא.
"עזוב אותי!" צעקתי עליו.
"הממ... לא נראה לי." הוא חייך את החיוך הדוחה שלו. הוא הרים אותי במהירות על כתפו והושיב אותי על אופנוע ישן וגדול. הוא חבש קסדה וחבש גם לי, הוא התיישב מאחוריי והתניע את רכבו.
"תחזיק חזק בייב." הוא אמר בזמן שפניי התמלאו דמעות. הרגשתי נבגד, כל הזמן הזה דיברתי עם אדם שלא הכרתי, כל השיחות הארוכות שניהלתי בחצי שנה האחרונה היו שקר. הוא החל לנסוע במהירות מטורפת, עוקף את כל הנהגים האחרים בזמן שאני מחזיק באופנוע ומייבב.
לאחר דקות ארוכות הגענו לאיזשהו מקום ישן ומוזנח, הוא הרים אותי על כתפו בשנית ונכנס איתי למעלית, הוא לחץ על הקומה הרביעית וחיכה.
"אל תבכה בייב, אני לא אפגע בך." הוא ליטף את גבי בעדינות.
"למה עשית את זה?" שאלתי אותו מגמגם.
"כי אני יודע שבנסיבות אחרות בחיים לא היית מדבר איתי." הוא הסביר, אני רתחתי.
"כל מה שאמרת היה שקר? כל השיחות שלנו היו סתם מלכודת למשוך אותי אליך?" שאלתי בזעם.
"לא. שיקרתי רק לגבי הזהות שלי, גם אני אוהב twenty one pilots." הוא ציחקק.
המעלית נפתחה בקול חריקה והוא יצא כשאני על כתפו, הוא הוציא מפתח קטן מכיסו ופתח את אחת הדלתות.
"ברוך הבא לדירה שלי." הוא הכריז וזרק אותי על הספה המרופטת שהייתה בסלונו.
הוא התיישב לידי.
"אז," הוא פתח, "אתה באמת בן 17, נכון?" הוא שאל וליטף באגרסיביות את שיערי.
"כן." השבתי לו, "בן כמה אתה?"
"עשרים וחמש." פערתי את עיניי. "מה קרה? אתה מופתע?"
"אתה גדול ממני בשמונה שנים!" ציינתי. הוא גיחך.
"אז מה?" הוא שאל.
"מה אתה רוצה ממני?" שיניתי נושא.
"זה לא היה ברור מספיק?" הוא שאל, "אני רוצה אותך, את הגוף שלך, את הלב שלך, את המחשבה שלך." הוא נישק את צווארי, "אני רוצה את כל כולך." מיהרתי להתרחק.
"תחזיר אותי הביתה, אני נשבע, אני לא אספר לאף אחד, אני רק רוצה הביתה." התחננתי.
"לא." הוא החדיר בי את מבטו, "אתה נשאר כאן עד שתבין שאתה שלי." הוא חייך וליטף את ביטני בזמן שאני מתחיל לדמוע, שוב.
הוא נישק את ראשי בעדינות ובילגן את שיערי.
"אתה רעב? להכין לך משהו?" הוא שאל ואני רק רציתי להקיא, אני הנדתי בראשי והוא נאנח. "אתה תצטרך לאכול מתישהו." הוא אמר.
עברו כמה דקות שבהן אני בוכה והוא מלטף את גופי.
"קום, נצא לטייל." הוא אמר לפתע וקם מהספה. נאנחתי וקמתי.
"שיהיה." נכנעתי, "גם ככה אתה לא שואל אותי."
"זאת הגישה!" הוא גיחך והחזיק בידי. כשחושבים על זה, הוא די חתיך.