חזרנו לביתו לאחר ערב ארוך, בסוף לא הלכנו לסרט, אני לא רציתי ובכיתי לו והוא ויתר לי, אולי הוא לא כזה נורא למרות הכול.
"בוא להתקלח בייבי." הוא קרא לי. התקרבתי לחדר המקלחת וראיתי אותו עומד שם כשמגבת על גופו בלבד, קוביות עיטרו את ביטנו המוצקה, וכתפיו הרחבות נשאו מגבת נוספת לנגב את שיערו הכהה.
"אתה יכול לצאת?" שאלתי אותו והוא הביט בי במבט מאוכזב ויצא מהחדר. נאנחתי בחוזקה, אין לי כוח לדברים האלה.
חשבתי איך אני יכול להתחמק מהדבר הזה, אני לא רוצה להיות עם אדם שקרן ואולי גם מסוכן. יכול להיות שעוד תקופה יימאס
למשוגע הזה ממני והוא פשוט יעזוב אותי.
לאחר שהתקלחתי באתי לצאת מהמקלחת וקלטתי משהו - אין לי בגדים. שמתי מגבת על גופי ופתחתי מעט את הדלת.
"אנטוניו!" קראתי לו, "אין לי בגדים!"
"טעות שלי, אני כבר בא!" הוא צעק לי מהסלון ואני סגרתי את הדלת. חיכיתי כמה שניות עד שהוא דפק על דלת החדר, פתחתי לו בהיסוס והוא הושיט לעברי את הבגדים. ניסיתי לקחת את הבגדים מידיו והוא נכנס איתם אל תוך החדר, אוחז במותניי החשופות. הוא אחז בסנטרי והניח לפתע נשיקה על שפתיי הרטובות, מחזיק חזק בשיערי.
"מממ... מה אתה עושה?" מלמלתי.
"אני באמת אוהב אותך טיפש, אני כבר לא יכול להתאפק." הוא אמר ונישק אותי שוב, הפעם מעמיק את הנשיקה ומכניס את לשונו לפי. לא התנגדתי, נתתי ללשונו לחקור את פי ולשיניו לנשוך את שפתיי המגורות.
בלי לתת לי להתחרט או להגיד את דעתי על האקט הסוער הוא יצא מהחדר, משאיר אותי עם בגדיו ועם הרבה שאלות.
△△△
ישבתי על הספה וחיכיתי לו, הוא יצא מהחדר האמבטיה כשרק מכנסי טרנינג על גופו השרירי והחטוב, הוא התהלך בחדר בזמן שהעביר מגבת על שיערו הרטוב. הוא הבחין בי וחיוך ערמומי עיטר את פרצופו המרושע.
הוא התיישב לידי והחל ללטף את שיערי, לפתע, הוא דחף אותי לספה ועלה מעליי, ניסיתי להתנגד אך הוא ריתק את ידיי בכוח.
"מה אתה עושה?" מלמלתי בבלבול.
"אני צריך אותך." הוא השיב ברעבתנות.
הוא נישק את צווארי בעדינות והחל להעביר את לשונו.
"ת-תפסיק." ניסיתי לעצור אותו ללא הועיל.
דחפתי אותו ממני בכל הכוח והוא נפל מהספה בחבטה.
"אאוץ'." הוא אמר ושיפשף את צידו.
"אתה בסדר?" שאלתי והתקרבתי אליו.
"למה? אתה דואג לי?" אנטוניו הישן חזר.
"תסתום." סיננתי בכעס, "תראה לי את המכה."
הוא החמיץ את מבטו ושילב את ידיו.
"אל תהיה ילדותי." הטפתי לו. הוא רק סובב את ראשו. "נו, אני מצטער."
הוא חייך לפתע.
"תראה לי שאתה באמת מצטער." הוא אמר והביט עליי במבט ארסי.
נאנחתי בחוזקה ונישקתי אותו קלות בלחיו, הוא תפס בזרועותיי בחוזקה והושיב אותי עליו, מבוהל. הוא חיבק אותי חזק, ניסיתי לקום אך הוא הידק את אחיזתו.
הוא נישק את צווארי בעדינות ולאחר מכן את שפתיי הסדוקות.
"אתה כל כך יפה." לא היה ברור אם הוא דיבר אליי או לעצמו אך הוא גרם ללחיי להאדים. הוא ליטף עם ידו את בטני וקבר את ראשו בצווארי.
"אני עייף, בוא נלך לישון." הפצרתי בו והוא רק הביט בי באכזבה, אך רק לכמה שניות עד שעלה לפרצופו חיוך.
"בסדר, בוא." הוא הרים אותי על כתפו וזרק אותי על מיטתו שהייתה גדולה, באופן מפתיע, בהתחשב בגודל הבית.
"לילה טוב."
YOU ARE READING
אל תיפגשו עם אנשים מהאינטרנט (boyxboy)
Ficção Adolescenteכשאיידן נפגש עם הבחור החמוד שדיבר אתו ביישומון ההכרויות, הוא לא ציפה לפגוש בחור שונה לגמרי. ממליץ 16+
