הרגשתי ידיים כבדות וגסות אוחזות בזרועותיי, מעירות אותי משנתי העמוקה בפתאומיות, מתעלמות מצרחותיי. שני בחורים גדולים וחסונים, שאת פניהם לא יכולתי לזהות בגלל החושך הכבד ששרר בחדר, ניגשו אליי והחזיקו בידיי. הם אזקו את ידיי וכיסו את פניי לפני שהספקתי להתנגד. אחד מהם הרים אותי על כתפו בכוח והרגשתי את עצמי נסחב במורד המדרגות עד שגופי נזרק בעוצמה למושבי מכונית. הרגשתי את המכונית מתחילה לנסוע וראשי התמלא חרדות, לאן הם לוקחים אותי? מי הם? מי שלח אותם?
הרגשתי את המכונית מפסיקה לנוע ואת ידיו הכבדות של אחד החוטפים נושאות אותי בשנית, גסות ומחוספסות ללא שום חמלה. לפתע, גופי הונח על הרצפה הקשה וקול נעלי עקב נשמע בחדר.
"מה לעשות איתו בוס?" שאל אחד מהם.
"תעשו איתו מה שתרצו, אבל אל תשחררו אותו, אני עדיין צריכה אותו." אמרה אישה צעירה בקול מוכר, אם רק הייתי יכול לראות את פניה, אני מניח שהייתי מזהה אותה.
אחד החוטפים ניגש אליי והוריד מפניי את הבד המציק. הוא נראה די מופתע לראות את פניי. הוא היה גבר צעיר, שיערו בלונדיני, כמעט לבן, ועיניו בצבע הייזל, עורו היה שזוף במקצת וגופו מעוצב. הוא היה נראה טוב, ממש טוב למען האמת, אך לא ברמה של אנטוניו. הוא הרים את סנטרי ובחן את פניי בספקנות, הוא הזיז את שערי מעט מצחי וחייך חיוך קטן ומאולץ.
"בוא קטנצ'יק," הוא החזיק בידי, "אני אראה לך את החדר שלי." הוא הוביל אותי מבלי לתת לי הרבה ברירות.
"איך קוראים לך?" שאלתי, מנסה לשבור את השקט.
"אני קרטר." הוא אמר וחייך עוד חיוך, הפעם קצת יותר אמיתי, "ואתה..?"
"איידן." אמרתי ולא הוספתי יותר מזה, לא רציתי להיקשר לפושע.
הוא פתח את אחת הדלתות והכניס אותי לחדר מלא בפוסטרים של להקות רוק, גיטרה חשמלית הונחה בפינת החדר, ועל המדפים הונחו ספרי לימוד.
"אתה יכול לשבת." הוא אמר והצביע על המיטה הגדולה שהונחה במרכז החדר. התיישבתי בהססנות ובמהרה הוא התיישב לידי.
"אז," הוא פתח, "איך הסתבכת עם בלנקה?"
חשבתי לרגע על תשובה הולמת, איך באמת הסתבכתי איתה? האם זה שהתחברתי לאנטוניו זו תשובה מספקת?
"אני חבר טוב של אנטוניו." ניסיתי לתרץ.
"אנטוניו?" הוא נראה חושב לרגע, "אה! אתה מתכוון לאנטוני!" הוא הבין סוף סוף.
הנהנתי.
"מאז ומתמיד בלנקה הייתה דלוקה עליו," הוא סיפר, "היא תמיד ניסתה להשיג אותו בדרכים עקומות, אך הוא תמיד התנגד. אני יכול להבין אותי, בלנקה היא לא הטיפוס הכי יציב." זה הכה בי לפתע, זו הסיבה לכל מעשיה ההזויים? אהבה? לא נשמע סביר במיוחד... אנשים עושים דברים משונים בשל האהבה.
"רגע," קטעתי את מחשבותיו, "אז איך אתה קשור אליה? אתם לא דומים."
הוא צחקק. "המשפחה שלי עובדת אצל המשפחה שלה כבר עשורים."
"מה? למה?" תהיתי. פניו נעשו רציניות לרגע.
"זה לא משנה," הוא נאנח, "בן כמה אמרת שאתה?"
"שבע עשרה." השבתי לו.
"אני בן שמונה עשרה." הוא אמר בחיוך, "אני בטוח שנסתדר." הוא העביר את ידו החסונה בשיערו הבלונדיני.
"יש לי שאלה." אמרתי בהיסוס.
"תרגיש חופשי." הוא אמר וקירב את גופו לגופי.
"למה אתה לא יוצא עם בלנקה?" שאלתי והוא הסתכל עליי ברעבתנות.
"אפשר להגיד," הוא אמר וקירב את פניו אל פניי, "שאני לא ממש בקטע של בנות." הוא אמר וחיבר את שפתיו אל שפתיי בחוזקה, ניסיתי להתנתק והוא רק החזיק את ראשי חזק יותר. הוא הכניס את ידיו אל חולצתי ואני נחרדתי.
"ת-תפסיק!"
YOU ARE READING
אל תיפגשו עם אנשים מהאינטרנט (boyxboy)
Подростковая литератураכשאיידן נפגש עם הבחור החמוד שדיבר אתו ביישומון ההכרויות, הוא לא ציפה לפגוש בחור שונה לגמרי. ממליץ 16+
