ג'ונגקוק קם באיטיות, פניו אדומות והוא סירב להישיר מבט אל...אף אחד למען האמת. הוא לא יכל להסתכל על אף אחד.
זה רק גרם לו להיראות יותר מתוק בעיני טאהיונג שלא הוריד ממנו את העיניים אפילו לא לשנייה.
"קוקי, נכון?" חיוכו רק התרחב כשראה שפניו של הצעיר האדימו אפילו יותר אם זה בכלל אפשרי. ג'ונגקוק לא יכל להתעלם יותר מהסיטואציה והכריח את עצמו להנהן ולנשום עמוק לפני שהסתכל ישירות על הבחור האדמוני וחייך חיוך מבויש. "אתה ספוג מים, למה שאני לא אעזור לך להתייבש?"
הנשימה של הארנב הצעיר נעתקה באותה שנייה, הוא באמת מציע שהוא יתפשט בנוכחותו? עד לפני שנייה הוא לא היה בטוח שיוכל להסתכל עליו ישירות מבלי לקבל התקף חרדה. "אני-"
"אל תדאג, אני לא אסתכל," השד הערמומי הוסיף כשראה את הפאניקה על פניו, זה היה חמוד מידי בעיניו, איך מישהו כמוהו עדיין כל כך תמים ונבוך?
הבחור הברונטי התכוון לדחות את ההצעה בתוקף, אך לצערו יש לו חבר שהתעניין בחיי האהבה שלו יותר ממה שהוא עצמו התעניין בהם, לכן לפני שיכל להוציא מילה הוא הרגיש את עצמו נדחף לחדר ההלבשה האחורי.
לכמה רגעים הוא נרגע כי חשב שהוסוק מציל אותו מהסיטואציה, אבל זה השתנה בשנייה ששמע צעדים מאחוריו, כמובן שהוא סימן לטאהיונג לעקוב אחריו, למה הוא ציפה ממנו להיות בצד שלו לפחות פעם אחת?
המצב היה טוב לכולם, לזוג הצעיר שמן הסתם היה צריך קצת זמן לבד, בלי שום הסחות דעת אחרות, וגם להוסוק וג'ימין שרצו לדבר ביחידות על הנושא המשותף שהתגלה לשניהם, ריקוד.
"אז...מה עשית כל הזמן הזה? פשוט ישבת כאן בבר וחיכית לי כל היום?" המבוגר מבין השניים שאל כשהכין שוקו נוסף למלאך המתוק שישב מולו, לא משנה כמה רע היום שלו התחיל בגלל מזג האוויר, חיוך אחד מהאחר והכל מתבהר.
הלב שלו החסיר פעימה כששמע שהוא חזר כל יום כדי לחפש אותו, הוא קיים את ההבטחה שלו.
"טאהיונגי עוזר לי להבין מה המשמעות של כסף ועבודה, הוא אמר שמאחר ואני אשאר כאן לזמן רב אני צריך למצוא את זה. הוא חשב שאתה תוכל לעזור לי! וגם הבטחתי לבוא לבקר, אני תמיד מקיים את ההבטחות שלי."
"אתה כל כך מתוק," החיוך שהיה על פניו מיד התרחב ופניו האירו כמו שמש, אכן, הוא לא אנושי. "אם אתה רוצה אני יכול לשאול את יונגי, הבעלים של הבר, אם תוכל לעבוד כאן איתי. אני יכול גם לבדוק עם המנהלים שלי בבית ספר אם תוכל ללמד ריקוד, כמובן אחרי שיבחנו אותך." מהלך גרוע.
רק המחשבה על מבחן נוסף הכניס אותו לפאניקה, הוא עדיין לא התאושש מזה שאביו ערך לו. נשימותיו הלכו והתקצרו והבר פתאום נראה כל כך קטן ומחניק בעיניו של ג'ימין, לא היה ספק, הוא עובר התקף חרדה.
החדר הסתובב סביבו כשנזכר בכל מה שקרה לפני שהגיע לכדור הארץ, מחשבות שליליות התרוצצו בראשו המילים "אתה לא ראוי," נחרטו במוחו כמו קעקוע והוא לא יכל להירגע.
מצידו של הוסוק, הוא לא ידע מה לעשות, מה הוא אמר שיכל לגרום לזה? איך צמר הגפן המתוק שמולו בשניות הפך לקודר, ולמה זה השפיע עליו כל כך?
כאילו וכל התחושות של ג'ימין הגיעו לגופו של הברמן שמולו ואותה עננה קודרת ואפלה ששררה מעל הצעיר הקיפה גם אותו, פתאום גם הנשימה שלו הלכה ונעלמה מרגע לרגע, הוא ניסה להירגע, אבל הדברים שעוזרים לו בדרך כלל במצבים כאלו נראו כמו משחק ילדים כעת.
אם לומר את האמת, גם ג'ימין לא ידע שיש לו את היכולת הזו, מה שאומר שהוא גם לא ידע איך לשלוט בה, אבל אם עושים את ההשוואה בין השניים מבינים כמה המצב קריטי להוסוק. התקף החרדה של יצורים שמימיים הוא לא רגיל כמו של בני אנוש, הוא כולל כאב פיזי בנוסף לזה הנפשי, כאב אותו בני אנוש לא מסוגלים להכיל.
באותם רגעים בהם המלאך ניסה להילחם על שפיותו ונשימתו, בן האנוש שמולו נלחם על חייו.
זה לא דבר שיש לכל היצורים השמימיים, לא כולם יכולים להקרין את רגשותיהם על אחרים, והצעיר הוכיח שהוא יכול לעשות זאת גם עם בני אנוש וגם עם יצורים שמימיים, כמו טאהיונג.
זאת יכולת מיוחדת אך מסוכנת בו זמנית אם לא יודעים לשלוט בה, וכרגע ג'ימין לחלוטין לא יודע לשלוט בה.
"ג'ימ-" הג'ינג'י ניסה להושיט אליו יד לפני שפרץ בהתקף שיעולים ונפל על הרצפה, מפיל יחד איתו כוס ושובר אותה, מסיט את תשומת ליבם של השניים שבחדר האחורי.
לפתע חרדה ולחץ חילחלו לגופו של טאהיונג והוא מיהר לרוץ חזרה לבר, הוא ידע שאלו לא תחושות שלו, אין לו סיבה להיות לחוץ בסיטואציה כזו. כבר כמה ימים שהוא חושד שלחברו יש את היכולת הזו, אבל עד עכשיו לא היו לו הוכחות ממשיות.
לפחות לא כאלו שכללו אותו על הרצפה כשהוא מנסה להסדיר את נשימתו כשבצד השני של הדלפק מוטל גופו של הברמן שהתחבב עליו בזמן האחרון.
לא היה לו מושג מה לעשות, אבל הוא ידע שהוא חייב להוציא אותו משם במהירות שיא.
וזה מה שעשה, הוא הרים את המלאך על כתפו ויצא מהבר כשהמטרה הישירה שלו היא להגיע לבית שלו לפני שהוא יוכל להשפיע על עוד אנשים, כמובן שזה גם השפיע על טאהיונג אבל הוא יכל להתמודד עם הכאב והאפלה שנמצאת בתוכו עוד כמה דקות בשביל בריאותו של חברו ושל כל אלו שסביבם.
באותו זמן ג'ונגקוק רץ גם הוא חזרה אל הבר כשראה את ההיונג שלו מוטל על הרצפה כשהוא כמעט מחוסר הכרה, הצעיר מיהר לשבת לידו וניסה לעזור לו, אך הוא לא יכל אם לא ידע מה הבעיה.
ברגע שדלת הבר נסגרה אחרי ששני הנערים יצאו, הברמן הכניס לריאותיו כמה חמצן שיכל, מבהיל את ג'ונגקוק וגורם לו לדמוע מעט.
יונגי נכנס לבר בריצה ועשה את דרכו אל חבריו מאחורי הדלפק כשעל פניו מבט מודאג, הוא ראה את השניים שיצאו מהבר ושניהם נראו נורא, במיוחד אותו אחד עם השיער הורוד, הייתה לו תחושה נוראית וברגע שנכנס לבר הוא ידע שהוא צדק.
"מה קרה?! אלה היו השניים שיצאו מכאן הרגע?" אבל למרבה ההפתעה השניים שמולו הנידו את ראשם לשלילה, טאהיונג היה עם ג'ונגקוק אז הוא לא יכל לעשות את זה והוסוק ידע בוודאות שג'ימין לא עשה כלום, הוא נכנס בעצמו להתקף חרדה והתקפל על הרצפה, הוא לא יכל לעשות לו כלום, גם לא הייתה לו שום כוונה רעה מהרגע שראה אותו.
"אז מה לעזאזל קרה?"
מה הם כבר יכלו להגיד לו? זה פשוט הגיע והלך לבד? הוא יחשוב שהם השתגעו.
ומי אמר שהם לא השתגעו?
לעזאזל עם זה, הם בעצמם בטוחים שהם איבדו את השפיות, הוסוק היה מוטל לפני שנייה על הרצפה ללא רוח חיים ובשנייה הוא קם ופתאום הוא בסדר!
והשאלה השנייה שנשארה לא פתורה היא לאן לעזאזל נעלמו שני הבנים שהיו יחד איתם, ומה עלה בגורלם?
אבל השאלה הזו תישאר ללא מענה בשבילם, לפחות לזמן הקרוב.
לטובתם.
סליחה שאני נעלמת, עוברת עליי תקופה לא פשוטה ואני לא במצב נפשי כלכך טוב כרגע אז...מקווה שתסכימו לסבול אותי ואת הקצב האיטי שלי.
YOU ARE READING
Fallen Angel// Yoonmin
Fanfictionלג'ימין המלאך המתוק, נמאס מהגיהנום הלבן שבו הוא נמצא ומחליט לברוח למקום שהוא ידע שאביו לא יוכל לשלוט בו כמו ששלט בו בגן העדן, כדור הארץ. בעודו מסתגל לחיים, לבני האנוש ולסלנג המוזר שלהם, ג'ימין מוצא חבורה שתגרום לו לפגוש אנשים מכל הסוגים..טובים, רעים...
