תתעורר!

רק תהיה פה

#נ.מ טוני בר#

קייט עזרה לי לעמוד בזמן שחיכינו לאמא ואבא

הדלת של הכיתה נפתחה במהירות ואמא ואבא נכנסו במהירות פנימה

דמעות עלו בעיניה של אמי, ידיה עלו לפיה וחסמו את היבבות שעמדו לצאת ממנו

אבא שלי נשך את שפתו התחתונה כדי לעצור שתף של קללות

הוא התקדם אליי במהירות 

"אני ארים אותך עכשיו אוקי?" הוא תפס בשני צידי פניי

בלעתי את רוקי והנהנתי

הוא הניח יד אחת מתחת ליריכי והשנייה מאחורי גבי

כרכתי את ידי סביב צווארו והנחתי את ראשי על חזהו

"הכל יהיה בסדר קטן שלי" אבא שלי לחש לי "הכל יהיה טוב"

=_=

"למזלנו אין נזק קבוע" הרופא חייך אליי 

"היא בסדר?" נשכתי את שפתי התחתונה

"כן הבטן שלך נפגעה בצורה שטחית בלבד, היא תהיה בסדר" הוא הניח את ידי על כתפי והסתכל על הורי

"בגלל שהוא מכשף הוא יחלים יותר מהר" הוא נאנח "אני אביא לכם משחה, הוא צריך למרוח אותה כדי להאיץ את ההחלמה ולהקל על הכאב"

קייט באה לידי ועזרה לי להתיישב ולהתלבש מחדש

"אל תתאמץ טוני, תישאר לפחות חמישה ימים בבית, אל תזוז מהמיטה, תנוח" הרופא הסתכל עליי ברצינות

"אוקי" הסתכלתי עליו "אם זה מה שיעזור לצרלי, אני אעשה הכל"

"כרגע אתה צריך לחשוב יותר על הגוף שלך טוני" הרופא נאנח 

"היא יותר חשובה ממני" לחשתי וחיבקתי את הבטן שלי "כרגע היא הכל בשבילי"

=_=

"קייט תזוזי!" עצמתי את עיניי כשהצעקות נשמעו שוב "אני לא ראיתי אותו כבר שבוע! אני רוצה לדעת עם הוא בסדר!"

"הוא צריך לנוח!" קייט צעקה על קרטר

"קייט הוא לא הגיע לבית ספר, הוא לא עונה להודעות לשיחות לכלום!" קרטר צעק "אני רק רוצה לדעת אם הוא בסדר"

"קרטר" לחשתי, ידעתי שהוא שומע אותי, בלעתי את רוקי והסתכלתי על הדלת

הצעקות נפסקו, שום רעש לא נשמע מבחוץ, ידעתי שהוא נצמד לדלת, מחכה שאני אדבר שוב

"טיי טיי אתה בסדר?" הוא אמר במהירות

"בבקשה תלך" עצרתי את הדמעות שלי

"טוני" הוא אמר בקול חלש

"תלך קרטר" נשכתי את שפתי התחתונה

"לא" הוא אמר "אני לא הולך עד שאני לא רואה אותך"

הסתובבתי במיטה והסתכלתי על התקרה, הדמעות ירדו מעיניי ללא שליטה