תתעורר!

בלי נשיקות!

#נ.מ טוני בר#

"טוני?" אמא שלי נכנסה לחדר שלי רואה אותי יושב על המיטה ומתכתב בטלפון שלי

הסתכלתי עלייה והרמתי גבה

"רוצה במקרה להגיד לי למה הדלת של האמבטיה יצאה לגמרי מהציר שלה?" היא הרימה גבה וחייכה אליי בהתגרות

הרגשתי את הסומק עולה בלחיי במהירות

"נראלי הבנתי לבד" היא צחקה "לפחות נהנתם?"

"אמא זה לא ככה!" התיישבתי בסיכול רגליים על המיטה "זה לא זה!"

"אז מה זה?" היא צחקה

"אממ" נשכתי את פנים פי והסתכלתי על המיטה

"ככה חשבתי" היא צחק ויצאה מהחדר לא לפני שהוסיפה "פשוט פעם הבאה אל תשברו לי את הבית" 

=_=

"פספסת היה מושלם" איז נשך את שפתו התחתונה בהתרגשות כשסיפר לי שוב ושוב על מה שקרה במסיבה שהוא הכין לרין

"כן הבנתי את זה בפעם השש עשרה" נאנחתי "מה אנחנו עושים? אנחנו כבר עשרים דקות יושבים פה בלי לעשות כלום ויש לנו עוד חצי שעה"

"לא יודע" הוא זרק לשקית שלו את חתיכת העוגייה שהחזיק וניקה את ידיו מהפרורים "אבל יש לי חשק עז לגרום לרין לקנא, לא? אני חייב קצת יחס"

"כן?" צחקקתי

"בוא כבר" הוא תפס בידי ומשך אותי במהירות לכיתה

"היי לאט" האטתי את הקצב שלנו "אני כבר לא יכול לרוץ"

"כי לפני מה זה יכולת" הוא צחק וגילגל את עיניו

"מי שמדבר" צחקתי

"מתי הלידה?" הוא שאל בשקט

"הרופא משער שעוד חודש וקצת, בכללי זה היה אמור להיות פחות מחודש אבל בגלל מה שקרה הוא אמר שהגוף שלי מעכב את ההריון" משכתי בכתפיי

"אני אהרוג את ראיין" איז חרק את שיניו "אני לא מאמין שקרטר לא רצח אותו"

"הוא רצה" חייכתי "אני עצרתי אותו"

"מה?! למה?!" איז צעק עליי מושך כמה מבטים של תלמידים שהיו במסדרונות

משכתי בכתפיי בתגובה

"אתה לא נורמלי" הוא נאנח ונכנס לכיתה

"אז מה עושים פה?" הרמתי גבה והסתכלתי עליו

"צריכים לחשוב על איך לגרום לריני לקנא" הוא התיישב על השולחן מולי "למרות שאני בטוח שגם אתה תהנה לגרום לקרטר לקנא"

"יש לי רעיון מושלם" צחקתי

"ואתה לא משתף כי?!" הוא צחק

"אבל הם צריכים להיות פה" ליקקתי את שפתי