מלחמה גדולה ואיומה מתרחשת בדרום קוריאה.
מה קורה כשחבורת נערים אמיצים מתכננים תוכנית ומחליטים שהם הולכים לברוח מהמלחמה ולהשיג את החופש שלהם בחזרה?
-ג׳יקוק/𝐉𝐢𝐤𝐨𝐨𝐤
-מלחמה
- פלאף/𝐅𝐥𝐮𝐟𝐟
(💜אני עיצבתי את הכריכה של הספר, ככה שמי שרוצה להשתמש ב...
במקום המחבוא. חמשת הנערים יושבים, האח הישן דולק, מחמם את מחבואם בזמן שרעש הגשם החזק נשמע מבחוץ. "חברה... משעמם לי.." טאהיונג סוגר בשעמום את הנובל שקרא ומניח אותו בצד. "גם לי.." ג׳אנגקוק אומר כשהוא מזיז ימינה את ראשו שנמצא על הירך של ג׳ימין. "אז מה אתם רוצים לעשות?" ג׳ימין שואל כשהוא מרים את מבטו מן החוטים הכחולים הכרוכים סביב אצבעותיו שאיתם הוא עד לפני שנייה עשה צורות משונות ומביט בשני חבריו המשעוממים. ג׳אנגקוק עוצם עיניים ואומר "לא יודע.."
"אתם אולי רוצים לשחק אמת או חובה?" הוסוק שואל לפתע, גורם לכל המבטים לפנות אליו. "כן כן כן כן!" טאהיונג קורא בהתלהבות ואז קם ובא להתיישב במרכז המחבוא. מניח בקבוק מזכוכית על הרצפה. "אוקיי" ג׳ימין קם. "סבבה אז גם אני יצטרף." ג׳אנגקוק קם גם כן, שניהם התקדמו למרכז המחבוא והתיישבו על הרצפה ליד טאהיונג. יונגי והוסוק גם באים ומתיישבים במעגל הקטן שנוצר.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
(ככה המעגל נראה)
"אוקיי אז מי מתחיל?" ג׳אנגקוק שואל. מסתכל על חבריו בהתלהבות. "אני!" טאהיונג קורא בקול. שולח את ידו ומסובב את בקבוק הספרייט. "או! יונגי!" ג׳אנגקוק אומר. "נו באמת.. ברור שזה יהיה אני" יונגי אומר מיואש מהחיים. "אמת או חובה?" ג׳אנגקוק שואל אותו ומרים גבה. יונגי מסתכל הצידה. "חובה.." היה אפשר לשמוע את הנימה של אי האכפתיות בקולו. "או על ההתחלה" טאהיונג מניח את ידיו על לחייו, סקרן לדעת מה תהיה החובה. "חובה עלייך... ללכת החוצה בגשם ולהישאר שם במשך שלוש דקות" ג׳אנגקוק אומר ומחייך חיוך זעיר ומרושע. כולם מתנשפים בהלם. מסתכלים על יונגי. לא מאמינים שג׳אנגקוק נתן ליונגי חובה כזאת. יונגי מופתע מעט, אבל כמובן שלא רואים את זה על הבעת פניו. הוא פשוט קם ויוצא החוצה.
"אומייגאד.. ג׳אנגקוק... אני לא מאמין שאתה אשכרה עשית את זה.." טאהיונג אומר בהלם. "כן.. אני לא מאמין, האמת היא שאני מפחד לדעת איך הוא הולך להתנקם בך..." הוסוק משלב את ידיו, מפחד בשביל ג׳אנגקוק. "תאמינו או לא, אני עשיתי את זה ואני לא מתחרט" ג׳אנגקוק אומר עם פנים גאות ומחוייכות.
שלוש דקות עברו. והינה דלת המחבוא נפתחת ופתח הדלת נמצא חתלתול רטוב. כל הארבעה הישובים על הרצפה בוהים בו כשהוא חוזר לשבת במעגל המחבוא הנעים. "אל תחשבו אפילו על לצחוק" יונגי אומר בקול קר. מה שגורם לכולם בחדר לבלוע רוק בפחד ולהסיר את מבטם מהנער הספוג במים. הוסוק מיד קם ומביא מגבת, מניח אותה סביב יונגי וחוזר להתיישב במעגל. "אהמ אוקיי הבא בתור!" ג׳ימין אומר בקול לחוץ. מה שגורם ליונגי פשוט להשען קדימה, להושיט את ידו ולסובב את הבקבוק.
