Together | Jikook

בזכותך

"ועכשיו בגלל שאתם התחצפתם אלינו ככה והעזתם לצאת נגדנו אנחנו נראה לכם מה זה" החייל הצפון קוריאני הראשון מאיים.
"לא לא.. בבקשה לא" טאהיונג מתחנן אליהם ודמעות כבר מאיימות לזלוג מעיניו. שלושת הנערים שעדיין נשארו כמעט ללא אף פגיעה מסתכלים על החיילים הצפון קוריאנים. מוציאים את הנשק שלהם. ומתחילים לירות בכל מקום בבית.
שלושת הנערים התכופפו למטה מנסים להתחבא מאחורי משהו שיכול להגן עליהם.
שמים את הידיים מעל ראשיהם. ומחכים שכל זה יגמר. מקווים שאף אחד לא יפגע עוד.

~~~

בזמן שארבעת החיילים חסרי הרחמים מפגיזים ומפציצים את הבית. הוסוק מתחבא מאחורי ספה זוגית גדולה אחת. מקווה שהיא תהיה מספיק עמידה וחסינה מפני כל הכדורים שנורים באוויר ממש עכשיו.
טאהיונג מתחבא עם יונגי מאחורי השיש של המטבח.
ג׳אנגקוק שוכב על הרצפה לא ממש יכול לזוז, לאחר שקיבל את המכה הרצינית בראש הוא כבר לא ממש בהכרה.
ג׳ימין שוכב על הרצפה מעל הזכוכיות שהתנפצו כשהוא נזרק על ידי החייל אל השולחן. הוא סובל מכאבים בכל גופו. אך הוא החליט לבצע מהלך חריג שהוא חייב לעשות בכל רגע.
בזמן ההפצצות והעשן באוויר והאש של הכדורים שנפלטת. עם כל הבומים והרעשים החזקים ומחרישי האוזניים.
ג׳ימין התחיל לזחול אל כיוון ג׳אנגקוק בכאב, משאיר אחריו שביל של דם על הרצפה.
יש לו מזל שהחיילים הצפון קוריאנים לא שמו לב אליו, מפני שהבית מלא בעשן.

ג׳ימין זוחל וזוחל על הרצפה. מרגיש את הזכוכיות חודרות דרך העור והבשר שלו יותר ויותר עמוק. דוקרות וחותכות אותו עם כל תזוזה שלו. אבל לג׳ימין כרגע יש רק מטרה אחת. להגן על ג׳אנגקוק.
הוא יודע שהאחרים יסתדרו בינתיים. כי יש להם איפה להתחבא לפחות, וגם בגלל שהם לא נפגעו או נפצעו ברמה קשה במיוחד. חוץ מהפנס בעין של טאהיונג. שזה לא משהו רציני עד כדי כך.

אז הוא זוחל אל ג׳אנגקוק, נעזר בכל כוחותיו ונשכב מעל ג׳אנגקוק מוודא שהוא מכסה את כולו לגמרי. כדי להגן עליו מפני כל דבר שיכול להגיע אליו אפילו אם אלו כדורים. ג׳ימין יקח כדור או אפילו שניים בשביל ג׳אנגקוק אם צריך. הוא יודע את זה.

לאחר זמן מה כל הרעשים והפיצוצים פסקו. שקט באוויר. אף אחד לא מתרומם, אף אחד לא זז.

החיילים הצפון קוריאני מסתכלים מסביב רואים דם על הרצפה ונער אחד שוכב על הרצפה, לא זז.
יש שקט. אז הם מניחים שכל השאר מתים או שהם ברחו. בלי לבדוק אם יש עוד ניצולים בבית, הם פשוט יוצאים משם באי אכפתיות.

כעבור דקה או שתיים של שקט במשך זמן מה.
שלושת הנערים יוצאים ממחבואם, מסתכלים מסביב. רואים איך הבית שרק לפני כמה זמן הם נהנו בו ביחד וראו בו סרט הפך לזירת קרב.
כל הבית מבולגן. חורים של כדורים בקירות, תמונות הרוסות, רהיטים הרוסים ומחוררים, דם על הרצפה. כל הבית נראה ממש אחרי הפגזה.