משבר/שיראל

שנה חדשה, התחלה חדשה

השיעור התחיל, הלכתי למקומי. שחר התשייב לידי במקום שתמיד פנוי ובהה בי, בהתחלה זה היה מוזר ומטריד אבל הפנתי את מבטי אליו וחייכתי, שחר תמיד נותן לי הרגשה טובה.
״אני ואביה נפרדנו סופית״ הוא הצהיר,
״אוקי״ לא רציתי לשמוע על אביה אבל רציתי להיות חברה טובה לשחר כמו שהוא אליי ושאלתי: ״מתי זה קרה?״,
״לפני שבועיים״ הוא ענה בשקט, הייתי מופתעת:
״מה? למה לא סיפרת לי? חשבתי שאנחנו חברים טובים״
״מצטער״ הוא נראה עצוב, ״נראת לא משהו, לא רציתי להפיל עלייך גם את הבעיות שלי״

רציתי להגיד לו תודה שהוא מתחשב בי אבל זה היה להודות שקשה לי ואת זה לא רציתי להראות,
״איך אתה? למה נפרדתם בכלל?״ ידעתי בליבי למה הם נפרדו, הנשיקה..
״אני מסתדר, במשך הקשר שלנו תמיד משהו הרגיש לא נכון. אביה נראתה מאוד מרוחקת ממני ונראה לי היא בכלל לא נמשכה אלי, היא לא מוכנה להגיד לי מה לא בסדר״
״טוב אי אפשר לדעת, אני אנסה לדבר איתה היום״ לא רציתי לדבר איתה אבל ניסיתי להוכיח לשחר שאני יכולה להיות חברה טובה, שהוא יסמוך עליי כמו שאני סומכת עליו. ואמנם אני לא מספרת לו הכל אבל הוא תמיד יהיה שם לצידי אם אני אצטרך.

בסוף היום הגשתי לאביה, עמדתי מולה מחכה שתבחין בי.
״מה קיארה? מה את רוצה?״ היא קראה לי קיארה, היא קוראת לי ככה או כשהיא רצינית או כשהיא כועסת, הפעם היא הייתה גם עצבנית וגם כועסת.
״למה את ושחר נפרדתם?״
״הוא סיפר לך נכון?״
״כן״ עניתי במהירות והמשכתי: ״לא ענית לי!״ אמרתי בקול תקיף.
אביה נראתה מבולבלת ומתוסבכת, רציתי לשאול אותה מה קרה ומה עןבר עליה אבל במהרה היא הפילה את האשמה עלי ועל שחר, על הנשיקה והקשר שלנו.
״ברור שאני אשמה, תמיד הכל באשמתי״ אמרתי בציניות אך היא הגיבה ברצינות רבה ״נכון״, הייתי מופתעת מהחוצפה שלה, היא הרימה את תיקה והלכה.

~

ערב השנה החדשה הוא היום, יש דיבורים בכיתה על מסיבות, מפגשים של חברים. רציתי לצרוח על כולם שיסתמו אבל רק כיסיתי את אוזני וקיללתי אותם, בלב כמובן.
שחר הגיע, שאל מה אני עושה בפרצוף באסה עניתי: ״בוכה״ הןא עדיין חיכה לתשובה רצינית אז הוספתי: ״כלום ולא מעוניינת לצאת״
״למה לא? חיים רק פעם אחת!״
״וטוב שכך! אין לי חשק לצאת סתם יהיה משעמם״ השבתי בצחקוק, בפנים הרגשתי שבורה.

כמה שעות עברו והשעה חצות מתקרבת וככל שהיא התקרבה רק רציתי למות יותר. ׳מישהו התאבד בערב השנה החדשה? ממש מבינה אותו למה׳ המחשבה הזאת רצה לי בראש שוב ושוב בלי הספק.
פתחתי את האינסטגרם, ידעתי שאסור לי אבל הסתקרנתי. כולם העלו תמונות וסטורים ובהם הם נהנים ושמחים, פתאום אמרתי לעצמי ׳מה יש לי להפסיד?׳ הודעתי להורי שאני יוצאת עם חברות למרות שיצאתי לבד, רק שלא ידאגו מדי.