משבר/שיראל

יום עם שחר

נכנסתי למסיבה, מבטי מופנה אל כיוון הרצפה, נמנעתי מאנשים ומהאווירה. נדחקתי בין האנשים השונים עד שהגעתי לקצה השני. המשכתי ללכת בדיוק כמו אתמול, פתחתי את הדלת והוא היה שם.
אתמול היו שם חמישה אנשים אבל היום רק המוכר ועוד מישהו שלא הכרתי.

״אני רואה שחזרת״ הוא אמר וגיחך, ״אמרתי לך שזה ממכר, תזהרי ילדה״ הוא הוסיף.
״פשוט תן לי משהו שיחזיק להרבה זמן, לתקופה״
״אין לי כרגע, אני יכול להביא ל עוד כמה סיגריות אם את רוצה״
״אוקי״ עניתי וגלגלתי עיניים.

לקחתי את מה שהוא הביא לי ׳זה יספיק לכמה ימים טובים׳.  מיד לקחתי סיגריה אחת והדלקתי, עמדתי מחוץ למסיבה ועצמתי עיניים, זה היה אחד הרבים המרגיעים ביותר בחיי.
התחלתי ללכת לכיוון הבית, לא רציתי לקחת מונית או לתפוס טרמפ עם יואב, בטח יחקרו אותי.

בדרכי הביתה ראיתי עוד חבורות נערים מעשנים, כמה מהם זרקו לי הערות על הגוף וצחקקו:
״יא כוסית״
״בואי נזדיין״
עשיתי להם אצבע שלישית והמשכתי ללכת, הגעתי לשכונה אחרת, שכונה בלי סמים, בלי בעיות, השכונה שלי.

וויתרתי על המעלית והחלטתי לעלות במדרגות. פתחתי את דלת ביתי בזהירות, נכנסתי ונעלתי אותה, התגנבתי עד לחדר.
הלכתי לשטוף פנים ולצחצח שיניים, החלפתי מהר בגדים ושמתי בושם על כל הגוף, שלא יריחו כלום.
לא היה מקום לכל הסיגריות שקניתי במגירת נעליים אז החבאתי בדף התחתון של הארון, מאחורי הבגדים.
השפרצתי עוד קצת מהבושם ברחבי החדר ועלי, שמעתי מישהו מעורר וכבר היה אמצע הלילה אז הלכתי לישון במהירות.

~

עברו כמה ימים, קמתי בבוקר, כמובן שעשנתי סיגריה. לבשתי סקיני ג׳ינס וגופייה, נעלתי כפכפים ויצאתי מהבית. אמא שלי מהר פתחה את הדלת ואמרה:
״מה קיארה? איפה הראש שלך היום? לא שכחת משהו?״
ממש נבהלתי, ואז ראיתי שהיא מחזיקה את התיק והטלפון שלי ביד, לקחתי אותם ואמרתי:
״אופס, תודה אמא״ והמשכתי ללכת לבית ספר.

עמדתי בתחנת אוטובוס, סתם עמדתי לי שם וחייכתי לעולם, מסתבר שהעולם ממש מחייך אלי בחזרה. לא שמתי לב ואוטובוס עצר מולי, לא עליתי עליו, בכלל לא ראיתי אותו. אחרי כמה רגעים קלטתי שפספסתי את האוטובוס, הקו הבא מגיע רק בעוד חצי שעה, עדיף כבר להתחיל ללכת.
התחלתי ללכת ברחוב לכיוון הבית ספר, בדרך האוטו של יואב עצר מולי, יואב פתח את החלון ושאל:
״אין אוטובוס?״ הוא הרים את משקפי השמש שלו מהעיניים ושם אותם על ראש, ״כנסי״ הוא הציע לי להצטרף אליו.

התיישבתי מאחור, גם שחר היה שם. שחר הסתכל עליי ואמר: ״מה קרה לך את חייכנית פתאום?״
חייכתי אליו חיוך רחב עוד יותר, מלא שיניים, הוא בהה בי כמה שניות, זה היה מוזר,
״מה לקחת?״ הוא אמר לי,
פתאום הורדתי את החיוך, ניסיתי לא להראות חשודה ועניתי בהתחכמות:
״מיץ שמחת חיים, מומלץ ביותר״, יואב התפרץ לשיחה ושאל:
״איפה אני משיג מיץ שכזה?״
פתאום נלחצתי ממש, הרגשתי שמתחקרים אותי, שהם עלו עליי. ניסיתי לגמור את השיחה בכך שאמרתי:
״בטוח לא בדרך לבית ספר״ שניהם צחקו והסכימו.