נקודת מבט טהיונג
כל היד שלי הייתה מכוסה בדם, לפתע הוא הפסיק לבכות והסתובב אלי עדיין לא הצלחתי לראות את פניו אבל הקול שלו...הוא היה מוכר לי,
"אתה מפחד ממני טהיונג?" הוא שאל מסתובב אלי בחדות ותופס את ידי.
זאת הייתה הפעם הראשונה שהרגשתי משותק ללא יכולת לזוז הוא הסתכל לתוך עיניי, חוקר את ליבי
"את-ה...את-תה" התחלתי לגמגם...
"כן אני...זה אתה!" הוא חייך חיוך שטני, חיוך שהשתמשתי בו כל שנייה..."למה? אתה לא מרוצה מאיך שאתה נראה??...זה אתה האמיתי,זה מי שאתה" הראש שלי החל לכאב, ניסתי לברוח אבל הוא העמיק את האחיזה בידי, ראשו מביט ברצפה וממלמל בעצב "תבין,אתה לא תוכל להתחמק מזה!"
סירבתי להאמין למה אני רואה, המפלצת שמולי היא הייתה כל כך פגועה, מיוסרת,מפוחדת, אך מאיימת!
הוא נראה בדיוק כמוני השיער המבולגן עם הפוני הארוך שאפיין אותי, הכנפיים השחורות שלי...שתמיד התגאיתי בגודל שלהם, הם היו פצועות עם חתכים לכל אורכן מלאות בדם שכיסה את בגדי, יכולתי להרגיש את הכאב מפלח את ליבי בלי שום הסבר למה הכול נהיה שחור, גורם לגופי לצנוח על הרצפה...מעולף.
נקודת מבט שוגה
נכנסתי לחדר ונשכבתי על המיטה, ניסתי להירדם אבל כל פעם צפה בעיני התמונה של ג'ימין עם ג'ונקוק, משהו היה נראה לי מוזר אבל לא ידעתי מה, לפתע שמעתי את טהיונג צועק אוטומטית הסתכלתי לעבר המיטה שלצידי אך הוא לא היה שם...חשבתי שאני הוזה או משהו והתהפכתי לצד השני מכסה את הפנים בשמיכה אבל לא עבר הרבה זמן עד שמשהו גרם לי לקפוץ ממנה ולנסות להזעיק את האחרים.
'אבל איך לעזאזל אני ימצא אותם עכשיו?'
נזכרתי פתאום בשיעור מאתמול...נאמג'ון אמר שאפשר לקרא אחד לשני בעזרת טלפתיה אספתי את כל כוחי וחשבתי על ג'ין אבל הרגשות שלי לא נתנו לי והיחיד שחשבתי עליו היה ג'ימין,
פקחתי את העיניים מיואש אך באותו הרגע הדלת נפתחה וג'ימין עמד שם מבוהל,
"יונגי...קרה משהו לטאה?" הוא שאל מתקרב לכיווני
"אז כנראה זה עבד" מלמלתי לעצמי בשקט גורם לג'ימין להרים גבה
"אתה קראת לי כי קרה משהו נכון?" ג'ימין שאל מנסה לא ליצור קשר עיין
"אנחנו צריכים לקרא לג'ין...תגיד לו שיבוא למסדרון ההוא" אמרתי מביט בטבעת השחורה שעל ידי
"איזה מסדרון????" ג'ימין לא הבין "פשוט תגיד לו את זה...הוא כבר יבין" אמרתי משאיר אותו בחדר מבולבל
התחלתי לרוץ במהירות לכיוון עד שנעצרתי בקיר שחסם את הדרך 'זה מוזר אף פעם לא ראיתי אותו' חשבתי והתחלתי לדפוק על הקיר "טהיונג~ אתה שם???" צעקתי ממשיך להכות בחוזקה על הקיר "טאהיונג~~~ " התנשפתי מעוצמת המכות מרגיש מובס, השענתי את ידי על אחת הבליטות בקיר כדי לנוח אך האבן נכנסה למקומה והקיר נעלם,
הבטתי מופתע במה שקרה עכשיו מנסה להבין למה לא חשבתי על זה קודם... התקדמתי באיטיות במסדרון מבחין שמתחיל להחשיך ככול שאני הולך עמוק יותר, לפתע ראיתי דמות שוכבת על הרצפה ולא יכולתי לפספס שזה הוא...
"טהיונג~" צרחתי ממהר אליו , הוא היה נראה רע...כולו היה מלא בזיעה ומכווץ בפחד, ניסתי להעיר אותו אבל הוא לא הגיב, התרוממתי מהרצפה מסתכל עליו שוב והתחלתי להילחץ כשראיתי את הורידים שלו נהפכים לשחורים...זה גרוע!
"יונגי!" שמעתי צעקה מוכרת והסתובבתי מגלה את ג'ימין רץ ומאחוריו ג'ין ונאמג'ון, הם עמדו שם מביטים בטהיונג שנשך בפתאומיות את שפתיו המדממות,
ג'ין החוויר "לא!...רק לא זה!!" הוא מלמל מחליף מבטים מפוחדים עם נאמג'ון.
אתם ביקשתם את זה חולה עליכם בטירוף!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
ותודה לכל מי שמצביע או מגיב זה ממש חשוב לי שאוהבים את זה ונותן לי חשק להמשיך😊
אז.............קומאו סראנגה 💗💗💗💗💗
ותשארו במתח, מה לעשות😈
YOU ARE READING
Vkook /Divided in love
Fantasy"אתה אוהב את זה?" הוא שאל תוך כדי שעיניו נעוצות בי, רציתי לענות אבל... הוא נעלם 'איפה הוא?' חשבתי עדיין מבולבל, הדלת חרקה ומשהו שרט את צווארי פלטתי יבבת כאב מנסה לעצור את הדם שהחל לזרום על החולצה, הופתעתי לגלות את פרצופו מולי "שאלתי א...
