נקודת מבט כללית
יונגי התקרב באיטיות לטאהיונג שישב עדיין על הריצפה, "טאהיונגי...תסתכל עלי" הוא לחש ברכות אל השטן המפוחד שהתכנס בתוך עצמו, גופו עדיין רעד והדמעות לא הפסיקו לנזול במורד פניו היפות, יונגי הביט אל תוך עיניו השחורות, "מה עם ג'ונקוק?" זאת הייתה השאלה ששיגעה את כולם, הם רצו לדעת למה השטן התכוון, למה הוא היה כל כך מבוהל ממנו?
"הוא תמיד רודף אותי" טאהיונג השתנק "העיניים האלה שלו מסתכלות עלי מכל מקום, אני לא מצליח לברוח ממנו" יונגי הפנה את מבטו לג'ין, "על מה הוא מדבר?" יונגי אמר ללא קול וג'ין קרא את שפתיו, "אין לי מושג..." ג'ין החזיר לו וקלט את טאהיונג מסתכל עליו, "אתם לא תאמינו לי אם אני יגיד לכם שהוא זה ששרט אותי...נכון?" טאהיונג לחש, הוא היה נראה כל כך אומלל והצלקת על צווארו הייתה שחורה מתמיד "תקשיב..." ג'ין אמר " אנחנו לא נשלול שום דבר...אבל אתה צריך לספר לנו איך הכל קרה ואיך הגעת למצב הזה" ג'ין הביט שוב בצלקת והיה נדמה לו לרגע שהיא גדלה מעט "אני צריך גם לבדוק אותך...זה יהיה בסדר?" ג'ין שאל וטאהיונג הנהן בהסכמה, "אני ילך להכין את המרפאה..." נאמג'ון אמר ונעלם, ג'ימין ויונגי מיהרו לעזור לטאהיונג לקום מהריצפה, הוא היה תשוש מדי מכדי לדבר או לנסות להתנגד לעזרה, יונגי הגניב מבט לעבר חברו, זה היה מוזר מדי לראות אותו במצב כזה,
נקודת מבט ג'ימין
עזרנו לטאהיונג לשכב על המיטה במרפאה, ג'ין התיישב לצידו ונאמג'ון החזיק מגש מלא במכשירים, צינצנות ועוד כמה דברים מוזרים, אני ויונגי נעמדנו בצד ונתנו להם לעשות את עבודתם, כשלאחר כמה דקות ג'ין פלט אנחה "זה כישוף שחור" הבטתי אל צווארו של טאהיונג הוא היה עטוף בתחבושת לבנה, "מה זה אומר?" יונגי שאל "שזה לא שייך אלינו.." נאמג'ון ענה
"לנו יש כוחות אנחנו לא משתמשים בכישופים שנוצרים על ידי נוסחאות או קללות...גם לא השטניים וכמובן שלא המלאכים" הוא הוסיף כשראה את יונגי בא לשאול אותו את זה "מה שאומר שזה כמובן לא ג'ונקוק" אמרתי בקול את מה שכולם חשבו, "אתה לא יודע כלום!" טאהיונג הביט בי בעצבים " כשראיתי אותו הבנתי שאני מכיר את זוג העיניים האלה שהביטו בי מעבר לדלת, אין אף אחד אחר חוץ ממנו שיכול לעשות את זה!" טאהיונג התנשם "אתה בכלל לא מכיר אותו, הוא בקושי יכול לעשות דברים פשוטים בכוחות שלו אז כישופים ברור שלא!" צעקתי כנגדו, אני הייתי החבר שלו כל כך הרבה זמן, איך פתאום הכל כל כך הסתבך, הרגשתי כל כך עצבני. "בנים, תרגעו!" נאמג'ון אמר, מרים מעט את הקול שלו כדי להרגיע את הרוחות,
"רגע טאהיונג..." ג'ין הביט בדאגה אל השטן שישב על המיטה " מה זאת אומרת דלת? אתה רוצה להגיד לי שנכנסת למראה?" ג'ין התרומם מכיסאו בבהלה " בפעם הראשונה לא, אבל היום נכנסתי לחדר..." טאהיונג מלמל. " בפעם הראשונה? הייתה עוד פעם חוץ מהיום?" נאמג'ון שאל בדאגה "כן...מתי שקיבלתי את הצלקת הזאת" טאהיונג הצביע על צווארו " והיום?" ג'ין שאל "נכנסתי לחדר...אבל לא היה שם אף אחד" טאהיונג אמר, אני ויונגי החלפנו מבטים...שנינו לא מבינים מה בדיוק הולך פה...אבל זה לא נשמע טוב. " ז-זה לא הגיוני!" ג'ין הסתכל אל טאהיונג " איך יצאת משם חי? או אפילו לא קרה לך כלום..." ג'ין היה נראה מתוסכל " ומה זאת אומרת לא היה שם אף אחד, למה אתה רוצה להגיד לי שאתה ראית מישהו שם בהתחלה?" ג'ין בלע את רוקו בלחץ "אני יצאתי משם מיד כי שמעתי קולות בכי..." טאהיונג אמר " ואז התברר שזה היה אני" הדיבור שלו נעשה איטי יותר...זה היה נראה כאילו הוא נזכר שוב במה שקרה, "זה לא אתה טאהיונגי זה אשלייה, אתה צריך להבין שזה המומחיות של המראה, היא מנסה לסחוף אותנו אליה, להגרר עם הדימיונות וליפול כמו טרף" נאמג'ון הסביר בעדינות, "למה היא עושה את זה? מה יוצא לה מזה??" טאהיונג שאל בקול חנוק, "כוח" ג'ין ענה "היא נזונה מכל הרוע שקיים, ולנו אסור לספק לה את זה!"
"אז הנער שכלוא בפנים...?" טאהיונג מלמל בינו לבין עצמו "זאת אומרת שהם תפסו את ג'ונקוק?" "מה?" שאלתי את טאהיונג בלחץ "המראה תפסה אותו?" "זה לא הגיוני" ג'ין אמר "אמרת שראית אותו מזמן זאת אומרת שהוא לא היה אמור להיות איתנו באותו הזמן אבל הוא כן היה נמצא, חוץ מזה אני מודע היטב לכוחות שלו והוא עדיין לא מצליח לשלוט בהם כראוי וכמו שג'ימין אמר קודם, אם בכוחות שלו הוא לא יודע להשתמש ברור שלא בכישופים!"
הייתה דממה בחדר כל אחד ניסה לעכל מה שקרה אבל טאהיונג לא השתכנע "אני יודע מה ראיתי, אני אף פעם לא ישכח את העיניים האלה, זה היה ג'ונקוק! ועכשיו אני בטוח יותר מתמיד" טאהיונג הסתכל עלי ארוכות "מה אתה רוצה" שאלתי אותו "זה לא היה הג'ונקוק החמוד שאתם מכירים, זה היה הג'ונקוק שנישק את ג'ימין היום, זה היה אותו המבט, אותה הצורת התנהגות פלרטטנית, זה היה שונה לגמרי!" בלעתי את רוקי בכבדות כשנזכרתי בתקרית שהיתה היום, אני באמת לא ראיתי את ג'ונקוק מתנהג ככה אף פעם, זאת הייתה הפעם הראשונה שאי פחדתי ממנו, פחד בצורה שאני לא יכול להסביר, הרגשתי משותק.
"אנחנו באמת לא יודעים מה קרה שם...זה לא היה מתוכנן" ג'ין אמר בשקט וכולנו הפננו אליו את המבטים, "מה זאת אומרת?" יונגי היא נשמע מבולבל, בדיוק כמוני... "זה לא היה חלק מהמבחן של ג'ימין?" ג'ין נשם עמוקות ונאמג'ון נשך את שפתיו.
"לא...אנחנו גם לא ידענו מה קרה...תכננו לבדוק מה הייתה התקלה, אבל לא שיערנו שזה יהיה קשור לזה" ג'ין אמר, נאמג'ון הביט בג'ין במהירות וקם מכיסאו "חייבים למצא את ג'ונקוק!".
היי אנשים שעדיין קוראים את זה...🙈 באמת שעבר המון זמן, ולגמרי שכחתי מהסיפור הזה,
אני חושבת שאני ימשיך אותו כי זה באמת חבל לעצור באמצע...אז אם יש לכם בקשות או הערות אני אשמע בכייף😊🥰
מקווה שאהבתם💜
_קייטי_♡
YOU ARE READING
Vkook /Divided in love
Fantasy"אתה אוהב את זה?" הוא שאל תוך כדי שעיניו נעוצות בי, רציתי לענות אבל... הוא נעלם 'איפה הוא?' חשבתי עדיין מבולבל, הדלת חרקה ומשהו שרט את צווארי פלטתי יבבת כאב מנסה לעצור את הדם שהחל לזרום על החולצה, הופתעתי לגלות את פרצופו מולי "שאלתי א...
