נקודת מבט כללית
אפשר היה להרגיש את המתח באוויר, כולם הסתכלו בחשש על טהיונג שנראה כחצי מעולף וכתמים שחורים מכסים את גופו שהיה שרוע על ריצפת המסדרון, נאמג'ון החל להתקרב לכיוונו ונעצר כשהרגיש את ידו של ג'ין תופסת בו בחוזקה "זה בסדר..."הוא לחש וג'ין פסע אחורה נשאר צמוד אל יונגי וג'ימין.
נאמג'ון כרע על ברכיו ולקח את ידו של טהיונג בעדינות מבחין בטבעת שנמצאת על אצבעו של טאה, הוא הסתובב לכיוון ג'ין מבקש את אישורו כשהשני מחזיר לו בהנהון קל הוא החזיק בטבעת מנסה להוציא אותה אך נעצר לרגע כשהרגיש את טהיונג מסתכל עליו, "אא-אתה ער" נאמג'ון הביט בטהיונג בבלבול, טהיונג הסתכל עליו ועל השאר שעוד עמדו מרחוק כאילו מנסה להיזכר בדבר מה, העיניים שלו ריצדו במהירות מימין לשמאל והוא החל להתנשם בכבדות "גונ-קו-ק..." הוא אמר במהירות גורם למבט של הגדול ממנו להיעצר עליו
"אמרת משהו טהיונג?" נאמג'ון חשב שלא שמע טוב "ג'ונקוק...ג'ון ג'ונקוק!" טהיונג לא הפסיק למלמל את השם תוך כדי שהוא מסובב את ראשו לצדדים במהירות רבה, נאמג'ון היה אובד עצות, הוא הסתכל על הבחור שללא ספק היה נראה מפוחד ובערפול חושים,
'מה כבר יכול לגרום לו להגיע למצב כזה?' הוא שאל את עצמו סורק בעיניו את גופו של טהיונג נעצר על צווארו "טהיונג" הוא קרא לבחור מושך אותו בבגדו קרוב אליו ממשש את הצלקת העמוקה על צווארו "טהיונג תסתכל עלי" נאמג'ון דרש אך לא זכה לתגובה, התסכול בער מגופו ועם כל רצונו לעזור, השני לא חונן אותו אפילו במבט
"קים טהיונג!!!" נאמג'ון צרח והקפיץ אפילו את השאר שהחלו להתקרב לעברם כדי לדעת מה קרה. "מי לעזאזל עשה לך את זה!" שקט.... שום תשובה לא נשמעה רק בכיו החנוק של טהיונג "ג'ונקוק ~"
"מה ג'ונקוק?" שוגה שאל מניח את ידו על כתפו של טאה "זה ג'ונקוק גאד דאמיט זה ג'ון ג'ונקוק!!!!!" טהיונג צרח בכאב, משאיר את האחרים בבלבול.
נקודת מבט הוסוק
כל התלמידים החלו לחזור לחדריהם כשאני עדיין עומד ומסתכל על ההולוגרמה, 'יש כאן משהו לא הגיוני אני בטוח בזה!, ג'ונקוק היה לידי שזה קרה, אז יכול להיות שהמורים השתמשו בו כדי לבלבל את ג'ימין?, זאת אומרת שג'ונקוק היה המבחן של ג'ימין'
הכל ברור עכשיו...נשמתי ברווחה והסתכלתי בפעם האחרונה לכיוון המסך 'לקוקי אין מבט כזה בעיניים אפילו לא כשהוא כועס' ניערתי את ראשי במהירות כאילו מנסה למחוק את התמונה הזאת מהזיכרון שלי, "בוא ג'ונקוקי,נמצא אותם ונסביר להם שזאת לא אשמתך,הם יאמינו לנו גם נאמג'ון בטח יודע מה קרה שם..." אמרתי ובאתי לתפוס בידו אך הנער לא היה שם ,'יופי עכשיו אני צריך למצוא גם אותו' נאנחתי וליטפתי את צווארי בעצבנות,
התחלתי ללכת לכיוון היער הוא תמיד אוהב להיות שם, ג'ונקוק טוען שזה מרגיע אותו לנוח בין העצים וכל החיות מסביבו, 'הוא חי בבועה משלו' הרהרתי וחיוך קטן נמתח על שפתי כשנזכרתי איך פגשתי אותו לראשונה...
מיד אחרי שאחותי מתה...כשנשארתי בודד בעולם הזה וניסתי להעלם גם אני...דווקא הוא והחיוך המתוק שלו נתנו לי את הכוח להישאר ולתמוך אחד בשני.
עבר כבר הרבה זמן והתחיל להחשיך אבל עדיין לא מצאתי אותו והתחילה לכרסם בי הרגשה רעה, הוא בחיים לא התרחק כל כך, עצרתי לרגע במקום ריק מעצים כדי לנסות לחוש בו אבל הייתה מסביבי רק תחושת אנרגיה שחורה בשונה מזאת של השטנים, היא הייתה יותר מעורפלת ועמוקה, הנחתי במקרה הטוב שהתרחקתי יותר מדי מאזור המגורים ובמקרה הרע שהגעתי למקום שלא בדיוק מכניס אורחים אם לומר זאת בלי לפגוע אך התלבטתי אם לחזור בחזרה
"ג'ונקוק....ג'ון ג'ונקוק ~" צעקתי בניסיון אחרון לדעת אם הוא כאן אבל רק ההד שלי חזר אלי מבין העצים והתערבל עם הרוח החזקה שהחלה לנשוב, עטפתי את גופי בעזרת כפות ידי בניסיון להתחמם מעט אך ללא הועיל, הסתובבתי לאחורי כדי לצאת מהיער כשלרגע הרגשתי בתחושה הזאת שמלווה אותך כשמישהו מסתכל עלייך,
הסתובבתי אוטומטית לאחור עיניי החלו לסרוק את הסביבה כשנעצרתי על צורת צל שהסתתרה בין העצים, ניסתי לחשוב בהיגיון אך קפאתי במקומי כשהרגשתי את אותה הדמות מתקרבת אלי באיטיות מייסרת, מקפיאה!
נקודת מבט כללית
הדופק של הוסוק רץ ללא שליטה, פעימות ליבו התגברו וצברו תאוצה כשהוא הרגיש את נשימותיו של השני על פניו אך בלי יכולת לחוש בו, השכל שלו ציווה לברוח משם להעלם לפני שיקרה משהו שהוא יתחרט עליו אך הלב לא נתן לו הוא רצה לדעת קצת יותר מזה, הוא...אהב את המילה סכנה
הוסוק הושיט את ידו כדי לגעת בו אך היא עברה דרכו כאילו שלא היה נמצא שם...באופן מוזר המחשבה היחידה שעלתה לראשו באותו הרגע הייתה "ג'ונקוק..."
היי כולם🙋
אני ממש מצטערת שלקח לי הרבה זמן לעלות את הפרק מקווה שאהבתם❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️
ואם כן תצביעו בבקשה ותכתבו בתגובות, זה ממש חשוב לי לדעת שבאמת קוראים את הסיפור הזה ואם יש למשהו משהו להוסיף או להעיר לי אני בכייף שומעת 😊
סארנגה😘💜🍀🍀🍀
YOU ARE READING
Vkook /Divided in love
Fantasy"אתה אוהב את זה?" הוא שאל תוך כדי שעיניו נעוצות בי, רציתי לענות אבל... הוא נעלם 'איפה הוא?' חשבתי עדיין מבולבל, הדלת חרקה ומשהו שרט את צווארי פלטתי יבבת כאב מנסה לעצור את הדם שהחל לזרום על החולצה, הופתעתי לגלות את פרצופו מולי "שאלתי א...
