נקודת מבט טאהיונג
"הוא צריך לקבל מדליה על משחק" מלמלתי לעצמי מתיישב בכעס על המזרון, ג'ייהופ התיישב לצידי,
לא התכוונתי לגרום לו לבכות ככה, כאב לי שצעקתי עליו, אבל אני בטוח שזה היה הוא...אז מגיע לו
"על מה אתה מדבר טאהיונגי?" הוא הסתכל עלי מבולבל
"אחרי המבחן של ג'ימין, אני ברחתי לחדר ואז...-כן אני יודע" הוא קטע אותי
"אני שמעתי את כל הסיפור מג'ימין ושוגה, אבל למה כעסת עליו, ג'ין הסביר לך שזה לא יכול להיות ג'ונקוק, זאת הייתה המראה שבלבלה אותך טאהיונג" הוא אמר מחבק אותי
"למה אתה כל כך בטוח? אני יודע מה ראיתי" התעצבנתי, גם הוא לטובתו
"אני הייתי עם ג'ונקוק כשזה קרה" הוא אמר והסתכלתי עליו מופתע, למה הוא מתכוון?
"הנשיקה...הוא היה לידי, שנינו לא הבנו מה קורה שם, הוא היה מובך עד עמקי נשמתו, זה פגע בו כל כך שאתה הסתכלת עליו בשינאה ושג'ימין אפילו לא האמין לו שזה לא היה הוא , אז הוא ברח" ג'יהופ אמר בשקט
פערתי את עיני בחשש, זה אומר שסתם צעקתי עליו? הוא לא באמת נישק את ג'ימין, וזה לא היה הוא ששרט אותי?
"היונג..." ההבנה נפלה עלי, אני כל כך טיפש
"הוא בא לבקש ממך סליחה, למרות שהוא לא עשה כלום..."
"ואני צעקתי עליו" מלמלתי "הוא בכה...בגללי"
"לך אחריו...הוא בטח בחצר" גייהופ אמר והנהנתי במהירות
"אתה מכיר אותו כל כך טוב היונג" אמרתי בחיוך " הלוואי שהייתי מכיר אותו כמוך, הוא לא ייתן לי להיכנס ללב שלו בקלות"
"הוא ילד טוב טאהיונג, אני מאמין שכבר נכנסת ללב שלו מזמן..." הוא חייך אלי מעורר בי תקווה קטנה...אולי זה נכון?
נקודת מבט כללית
טאהיונג רץ במהירות אל החצר מוצא את ג'ונקוק יושב על הספסל מכווץ בתוך עצמו, הוא בהחלט פגע בו...
הוא צריך לתקן את זה
"היי ארנב" טאהיונג אמר בקול גורם לג'ונקוק להרים את ראשו ולהסתכל עליו
"למה אתה תמיד בורח לבחוץ?" הוא אמר נעמד מולו, סוקר את עיניו השחורות שהיו קצת אדומות מהבכי
"ג'ונקוקי, אני מצטער שצעקתי עליך קודם" טאהיונג מלמל הוא לא ידע איך השני יגיב...הוא יקבל את סליחתו?
"אתה מתכוון לזה?" ג'ונקוק ניגב את לחיו בידו מביט בבוגר שחייך אליו בהתנצלות
"כן" טאהיונג הנהן "הייתי צריך להאמין לך...ולהקשיב לג'ין ונאמג'ון"
ג'ונקוק חייך "זה בסדר אני סולח" הוא אמר "אבל-" הוא הרים את אצבעו מול טאהיונג "אל תצעק עלי יותר, אני לא אוהב שצועקים"
טאהיונג נשך את שפתו, הילד באמת כל כך חמוד
"אתה צודק...אני מצטער שוב ג'ונקוקי" הוא אמר והתיישב לצידו
"טאהיונג" ג'ונקוק הסתכל עליו בורר את המילים שלו "אתה התכוונת לזה שאמרת שאנחנו לא חברים?"
" זה לא היה שקר כל כך...אנחנו באמת לא היינו חברים" טאהיונג גירד בעורפו בחוסר נעימות "אבל, אנחנו יכולים להיות עכשיו" הוא הציע, תוהה אם השני יסכים
"באמת?" ג'ונקוק פקח את עיניו בשמחה "אז אנחנו חברים מעכשיו" הוא אמר וטאהיונג הנהן
"אני יכול לקרא לך טאה?" ג'ונקוק חייך
"ברור, קוקי" טאהיונג אמר, חושב שלעולם לא ימאס לו לשמוע את הקטן קורא לו
"אני אוהב את השם קוקי" ג'ונקוק צחקק "אבל את השם טאה יותר"
"גם אני אוהב את השם טאה, ארנבון" טאהיונג אמר מקבל מבט כועס מהשני
"זה לא אמור להיות ההפך? אתה צריך להחזיר לי שגם אתה אוהב את השם שלי" ג'ונקוק שילב ידים בעצבים
"אבל אני אוהב את השם טאה יותר" טאהיונג אמר מעמיד פני תמים, הוא אוהב להתגרות בו כל כך
"מה שתגיד" ג'ונקוק קם מהספסל רואה את ג'ימין רץ לקראתו
"קוקי" ג'ימין צעק מחבק אותו בחוזקה "איפה היית כל הזמן הזה?" הוא שאל בדאגה
"הלכתי ליער, הייתי צריך לנשום אוויר" ג'ונקוק אמר "מצטער שהדאגתי אותך...ועל מקודם-"
"אתה לא צריך לדאוג בקשר לזה... אני יודע שזה לא היית אתה" ג'ימין אמר מלטף את ראשו בחיבה
"מה הוא עושה כאן?" הוא לחש לג'ונקוק מסתכל על טאהיונג שעמד לידם
"אנחנו חברים עכשיו" ג'ונקוק אמר בחיוך "הכל הסתדר"
"אני מקווה שזה ישאר ככה" ג'ימין מלמל "ג'ימין" הוא הושיט את ידו לטאהיונג, שלחץ אותה
"אני יודע גמד" טאהיונג חייך, מקבל מכה בכתפו מג'ונקוק
"אל תהיה מגעיל" ג'ונקוק כעס
"בסדר ארנב" טאהיונג צחק "אני הולך לנוח עוד קצת ,היום הזה היתיש אותי" הוא אמר עף לעבר החדרים
"כבר שכחתי שיש לו כנפיים" ג'ונקוק מלמל
"אני שכחתי שהוא יכול להיות קרציה" ג'ימין נאנח
"אני שמעתי את זה" טאהיונג צעק מרחוק, גורם לשנים להתגלגל מצחוק
מקווה שתאהבו את הפרק
אני אשמח מאוד אם תצביעו ותגידו את דעתכם😊
לילט✨️
קייטי♡
YOU ARE READING
Vkook /Divided in love
Fantasy"אתה אוהב את זה?" הוא שאל תוך כדי שעיניו נעוצות בי, רציתי לענות אבל... הוא נעלם 'איפה הוא?' חשבתי עדיין מבולבל, הדלת חרקה ומשהו שרט את צווארי פלטתי יבבת כאב מנסה לעצור את הדם שהחל לזרום על החולצה, הופתעתי לגלות את פרצופו מולי "שאלתי א...
