שלום אני, מה שלומך? מקווה מאוד שהמכתב הזה יגיע אליך. אני לא יודע אם את זוכרת אותי, אבל אני לא יכול לשכוח אותך. אני יודע שהזיכרון שלי קצת השתבש אחרי השריפה בבית הספר אבל אני נזכרתי בהכל, בכל מה שדיברנו.
כל בית הספר עלה באש. המון של תלמידים מלאי לחץ וחששות רצו בעירבובים לאורך כל השטח. צרחות וצעקות אימה ופחד נשמעו ללא סוף. האש רק התחזקה יותר ויותר והעשן כיסה את התקרה.
"מהר! כולם החוצה!"
"לא להדחף תשארו מסודרים!"
"אני מפחדת!"
"התיק שלי נשאר בכיתה!"
"אמאל'ה אין לי אוויר!"
הבניין התחיל לקרוס. הריסות התחילו ליפול מלמעלה והתלמידים ואנשי הצוות נכנסו יותר ויותר ללחץ.
הריצפה של הקומה השנייה בה היינו התחילה לההרס ולהתפרק.
"איאן..." התחלתי למלמל.
הוא הרים את ראשו אלי.
התחיל להווצר חור בריצפה שהוביל לחדר שהיה מתחתנו הרוס ובוער כולו מהלהבות.
"איאן זוז משם! מהר!!!" צעקתי לעברו בזמן שקפצתי לאחור.
"אני!..." איאן צעק, הושיט את ידו לעברי ונפל לתוך הבור שנוצר.
נעמדתי ולא זזתי.
"אני! חיפשתי אותך בכל מקום!" צעקה לעברי המחנכת.
"בואי מהר! צריך לצאת מפה!" לונה צרחה עם קולה הרם.
"למה את עומדת בלי לזוז! בואי מהר!" טלרי המשיכה את דברי לונה.
"אבל..." עניתי להן בקולי הקטן והדקיק: "איאן... נפל לבור."
"יש פה בעלי מלאכה שיעזרו לו לצאת, אבל בינתיים את חייבת לברוח מפה!" המחנכת אמרה.
"לא! אני לא יכולה להשאיר אותו שם!" צעקתי בחוסר ביטחון.
"אין ברירה אני!"
"אין משהו שאת יכולה לעשות בעיניין!"
כל החלל היה מלא באבק, עשן ואש. טלרי, לונה והמחנכת עמדו לידי ומביטות בי. האש התחזקה יותר ויותר בכל רגע שעובר. שיעולים החלו למלא את קטעי השקט שעוד היו קיימים. אבל אני... אני רק נעמדתי, ולא זזתי. כמו תמיד. עומדת ולא זזה. עומדת ולא זזה. אני עומדת ולא זזה. ההריסות רק גדלו. הריסות שנופלות היישר לכיוונו של איאן. אני... עדיין עומדת.
"אני מצטערת." לחשתי לשלושתן.
הרגשתי את ההלם הגדול שנוצר במקום. אף אחד לא זז. חוץ ממני.
העוצמה עטפה את גופי, כוחי עלה מרגע ולרגע. עיניי ממוקדות היישר לבור, למקום בו איאן נפל. הרגשתי כאילו מגבי צמחו שתי כנפיים, גדולות וגבוהות. הייתה לי הרגשה שאני יכולה לעוף. לעוף לחופש.
סובבתי את ראשי לשנייה. שלושתן לא זזו ממקומן. בוהות בי. רק בי. עינייהן מלאות בהלם. חזרתי להתמקד בבור, וקפצתי.
העפתי את כל ההריסות שכיסו את איאן לגמרי. עוד ועוד. סוף סוף מצאתי את ידו הימנית מלאת השריטות והדם. הוצאתי אותו בזהירות. לא רציתי ליצור לחץ מיותר לתלמידים אז רצתי כשכתפי הימני כלפי הקיר האחורי, ובכל כוחי רצתי לקיר. שוב ושוב עד שלבסוף נוצר חור. החזקתי את איאן טוב טוב בשתי ידיי, ויצאתי מבית הספר.
"אני..." שמעתי את איאן מדבר בלחש כשעינייו נפתחו לרגע וניסגרו.
המשכתי לרוץ בלי סוף עד שהגעתי לגג של מבנה גבוה. השמיים היו בהירים, ציפורים רבות כיסו את שמי הארץ, ענני נוצה יפים ציירו את הרקע הכחול והרוח הקרירה טיילה לה על פני האדמה. הסתכלתי על איאן מחוסר ההכרה. הוא היה האור בחיי, אהבתי אותו בכל ליבי.
הצלתי בן אדם.
אני מודה לך על שהצלת את חיי.
איאן פלמינג
YOU ARE READING
Touch the Death
Ciencia Ficciónחשבתם פעם מה היה קורה אם הייתם חיים בתמימות ויום אחד מגלים את האמת שהעולם הוא לא כמו שחשבתם שהוא?.... זהו סיפור המדבר על ילדה בשם אני יוקלי בת ה-17 שלומדת בבית ספר רגיל בעולם רגיל, לפחות ככה היא חשבה שזה. עד שמגיע יום שמשנה את חייה מקצה לקצה. אני מג...
