הגוף שלי לא זז.
המוח שלי לא מספיק להבין את אשר קרה.
אני שוב נותנת מבט זעיר בידיי הרועדות, הלבנות והמלאות בורידים שחורים.
הרגשתי כאילו העולם נכנס לדום, הזמן לא זז ורק מחשבותי זולגות מראשי.עד שרגע אחד שמעתי קול קטן דקיק וגבוה שאמר: “אמא... אני מפחד...”.
ברחתי.
רצתי הכי מהר שיכולתי, הדבר האחרון שארצה זה לפגוע במישהו חף מפשע. אני לא יודעת לאן אני רצה, אבל כל מה שאני רוצה זה להגיע למקום שקט ולאזן את המחשבות. רק לא להסתכל על אנשים.
לאחר דקה יד תפסה את ידי הימנית המוכתמת בדם ומשכה אותי לעברה.
“הכל בסדר” קול חמים נכנס לאווירה: “תשבי ותרגעי, אני יודע מה קרה לך ואני יודע איך לעזור לך...”.
הקול והיד הגיעו מאיש בסביבות גיל שלושים עד ארבעים שישב על ספסל עץ עם נעלים שחורות וגרביים ארוכים הצבועים באפור כשעלייהם ציורים של חתולים מזמרים.
“חחח...” צחקוק קטן יצא מפי והרעידות בגופי פסקו.
“אהבת את הגרביים?! אני שמח יה חה חה חה..., תרימי את ראשך יש לי גם עליונית מצחיקה שרוצה מבט יה חה חה חה...”.
כבר מקול הצחוק שלו אני צוחקת ומחשבותי נצבעות בצבעים חמים ונעימים. נתתי מבט בעליוניתו השחורה, שעליה כתוב בלבן “לא הכל שחור”. מאווירת הצחוק נכנסה אווירה של שקט ושל רצינות. התיישבתי לידו.
“תסתכלי שנייה על העיניים שלי... לא ליד, על העיניים שלי” ראיתי עיניים כחולות עמוקות וכשהתמקדתי מהן ראיתי את עצמי, התחלתי לבכות.
“שששש... קחי, הכל בסדר אני כאן כדי לעזור” הוא נתן לי טישו וחייך: “לא ראיתי הרבה אנשים עם עיניים ירוקות ושיער ג'ינג'י כמו שלך...”.
“חחח תודה... תגיד, אני נראת נורמלי עכשיו?” הצחוק, העצב והפחד כל הזמן ניסו לתפוס את מחשבותי.
“מאוד, אל תדאגי זה עבר.” נרגעתי ישר והרגשתי הקלה קטנה.
“אני דוקטור הופלברג...” הוא שלף כרטיס ביקור בו היה כתוב את שמו ואת מקום עבודתו בארץ ובחול “... את יכולה לקרוא לי ריינר, אני לא מוכר כל כך בעולם מפני שאני עובד בעבודה יחסית סודית”.
“יחסית?” שאלתי ולקחתי את כרטיס הביקור.
“כן לצערי...” לחש והמשיך “העבודה הסודית הזו היא העבודה החשובה ביותר כרגע במדע ובעולם המדברת על ניסויים...”
נתתי מבט נוסף בעינייו הרציניות בעוד שגופי מיוזע וליבי פועם מפחד....
“... הם נראים כמו אנשים רגילים אך לפעמים עורם נהיה לבן, ורידיהם לשחורים ושריריהם מתנפחים.”
“זה בדיוק כמו...”
“זה בדיוק כמוך.” הוא קטע אותי וקול דממה שרר באוויר.
“צר לי להודיע לך על זה, אבל את ניסוי ואת צריכה לקבל את זה.” המשיך כאשר עיניי התמלאו בדמעות.
“אבל... אבל אני לא רוצה להיות כזאת!... אני לא מפלצת!!!” צעקתי ובכיתי: “למה דווקא אני...”.
“זה לא אומר כלום.” הוא נתן לי מבט של תקווה: “את מחליטה כיצד לחיות...”.
דקות ארוכות של מחשבות נכנסו.
“אל תחשבי שאת היחידה בעולם שנתקלת בדבר זה, אני יכול לספר לך על ילדה שממש מזכירה לי אותך.” הינהנתי בראשי לחיוב....
“אותו מקרה קרה לפני כשבע שנים לילדה אחת ביישנית כמוך שרצתה לעשות רק טוב. ראיתי אותה יושבת בצד ובוכה, הרגעתי אותה וסיפרתי לה את אשר סיפרתי לך. החלטנו שהיא תשתמש בכוח לטובה, ושניפגש כל שבוע כדי לשוחח על כל מיני דברים שהציקו לה או שהיו קשים לה או על דברים שמחים. היא הבטיחה לי שתמיד תלך בדרך הישר ולא תסטה ממנה. יום אחד כאשר חלקו של הירח הסתתר מצילו של כדור הארץ היא תקעה לי סכין בגב והלכה על דעת עצמה לאחת מכנופיות הניסויים ומאז לא ראיתי אותה....” פניו הושמטו מטה.
“תפתח את הלב שלך להזדמנות שניה...” אמרתי ברעד ולאחר מכן חידדתי את קולי: “תן לי את עזרתך!”.
הוא הסתכל עלי בפנים מתוסכלות שמחכות לתקווה: “כמובן שאעזור לך, בשביל זה אני כאן!”. עינייו התחילו להתבהר.
“אני מבטיחה לך שאני תמיד אהיה למען צדק ושלום ולא אשתמש בכוח לרעה. מבטיחה!!!” צעקתי מהתרגשות והמשחכתי “אני אמשיך כאילו דבר לא קרה וכאילו אני בכלל לא ניסוי!...”.
“לצערי זה לא אפשרי...” הוא אמר כשפניו מעדו מעט מטה וליבי פועם בפחד כשאמר: “הכוח הזה יכול להשתלט עליך...”.
“מה זאת אומרת...” קולי הרועד חזר.
“הכוח הזה כל כך חזק שהוא יכול להשתלט על המוח שלך על הפעולות שלך ועל הרצונות שלך!...”.
עוד קול דממה דקה שרר באוויר.
“אם הכוח הזה ישתלט עליך כל מה שתעשי זה לפגוע, רק לפגוע.” הוא המשיך “בשביל שזה לא יקרה כוח הרצון שלך צריך להיות חזק...”.
“כל מה שאני צריכה לעשות זה לא לתת לכוח להשתלט עלי?”
“כן, אך יהיו כמה רגעים שיהיה לך הרבה יותר קשה...” אמר ריינר כשקולו החליש מרגע לרגע: “...בליקוי לבנה הכוח של הניסויים מתחזק וברגע זה יהיה יותר סיכוי שהוא ישתלט עליך!...”.
“...” מלמלתי לעצמי “ובליקוי חמה?”
“ההפך” אמר ושוב עינייו התמלאו בתקווה.
לאחר שיחה ארוכה החלטנו והבטחנו שניפגש בכל פעם שארגיש רע.
“אני מבטיחה שאהפוך לגיבורה של העולם הזה, ותודה רבה לך על הכל!!!” היסתכלתי על עינייו השמחות וניפרדנו לדרכינו.
YOU ARE READING
Touch the Death
Ciencia Ficciónחשבתם פעם מה היה קורה אם הייתם חיים בתמימות ויום אחד מגלים את האמת שהעולם הוא לא כמו שחשבתם שהוא?.... זהו סיפור המדבר על ילדה בשם אני יוקלי בת ה-17 שלומדת בבית ספר רגיל בעולם רגיל, לפחות ככה היא חשבה שזה. עד שמגיע יום שמשנה את חייה מקצה לקצה. אני מג...
