מה קורה שארבע אנשים מבצעים פשע של פעם בחיים.
הסיפור מכיל:
אלימות
התקפי חרדה
מוות
דימוי עצמי
ופשע//obviously
אין קשר בין הסיפור לבין החיים האמיתיים שלהם
בבקשה לא לקחת את הסיפור/ לתרגם אותו בלי האישור שלי ❤
תחילת כתיבה: 27 בינואר 2021
סיום כתיבה: 14 ב...
הרגשתי משהו זז מתחתי ופקחתי עיניים, זה הארי שכחתי שנרדמתי עליו לרגע, אנחנו עדיין מחובקים ואני צריך את זה, אני לא רוצה שהוא יעזוב. "התעוררת?" הוא שאל בלחש ובקול צרוד "כן" עניתי והרגשתי שהוא זז, לא בבקשה אל תקום, הוא לא קם, הוא רק חיבק אותי יותר וחיבקתי אותו בחזרה, אני מרגיש טיפה לא בנוח אבל באותו זמן אני מרגיש כמו בבית. "איך אתה מרגיש?" הוא שאל וליטף את השיער שלי עם יד אחת "אני לא יודע" עניתי, כל הרגשות שלי מתערבלים בתוכי ואני מרגיש כאילו יש בתוכי הוריקן, שמעתי את הטלפון מצלצל והארי הביא לי אותו, זו הייתה לוטי "לואי אתה בסדר?" היא ישר שאלה איך שעניתי "לא" עניתי ובאמת הרגשתי לא בסדר, הרגשתי מת מבפנים "לואי את תבוא לשבעה?" היא שאלה "לא לוטי אני לא יכול, עניתי" "אתה מגעיל אמא נפטרה ואתה אפילו לא טורח לבוא!" היא צרחה וזה נראה כאילו גם הארי שמע את זה "לוטי אני לא יכול לבוא!עד כמה שאני רוצה לבוא ולכבד את אמא אני לא יכול לעצור את החיים שלי" עניתי והרגשתי דמעות בעיניים "אין לך חיים בכלל יא מסכן כל מה שתמיד עשית היה להיכנס לכלא ולחיות על חשבון אמא מה אתה עומד לעשות עכשיו?!" היא צרחה וניתקה, התחלתי שוב להתנשם כמו מטורף "לואי תסתכל עלי" הארי אמר והסתכלתי עליו, אני חושב שהוא רוצה לראות שאני בסדר, אני לא, הוא משך אותי אליו עד שנשכבתי עליו, הבן אדם בהמה בלשון הפשוטה, הוא חיבק אותי חזק וטמנתי את הראש שלי בחזה שלו וחיבקתי אותו בו זמנית, הרגשתי קצת דמעות זולגות מהעיניים שלי והוא ליטף לי את השיער, "לואי אני רוצה שתדע שאני תמיד פה בשבילך, אל תפחד אני אגרום לזה שהכול יסתדר" הוא אמר והרגשתי הקלה לדעת שיש מישהו שיעמוד לצידי. שמעתי את הדלת נפתחת וליאם ונייל נכנסו והרגשתי קצת לא בנוח שאני והארי מתחבקים ככה מולם אבל בכל זאת לא זזתי, אני מרגיש בטוח איתו "לואי אתה רוצה לספר לנו מה קרה?" ליאם שאל ונשמע דואג, בכל זאת אחרי שהתפרקתי אתמול הם לא ידעו מה קרה "אמא שלי נפטרה" אמרתי "לואי אני מצטער על אתמול התנהגתי כמו חרא, אני אוהב אותך והגלידה שלי היא הגלידה שלך" נייל אמר ועד כמה שזה נשמע מטופש אני יודע שזה אומר המון בשבילו, האוכל שלו זה כמו החיים שלו. "תודה" עניתי והרגשתי שליאם ונייל גם מחבקים אותי, הם קמו ויצאו מהחדר, זה שוב רק אני והארי "לואי אתה רוצה אולי שנדחה את התוכנית" הארי שאל "לא" עניתי, אני לא יכול לתת לחיים שלי לעצור גם לא לרגע, "יש משהו שיכול להרגיע אותך?" הארי שאל "תמיד שהייתי קטן והרגשתי עצוב הייתי כותב שירים" עניתי והארי קם והביא לי דף ועט, קמתי גם לשולחן ולא הייתי צריך אפילו לחשוב, המילים יצאו ממני.
'This morning I woke up still dreaming With memories playing through my head You'll never know how much I miss you
But you once told me "Don't give up You can do it day by day" And diamonds, they don't turn to dust or fade away
I will be the best of me Always keep you next to me Even when I'm on my own I know I won't be alone I know you'll be looking down Swear I'm gonna make you proud I'll be living one life for the two of us'
"אני יכול לראות?" הארי שאל והרגשתי שאני עוד פעם מתחיל להתעצב, וזה עוזר לי לדעת שהוא איתי "כן" אמרתי והבאתי לו את הדף והוא קרא "לואי זה...וואו"הוא אמר והקול שלו היה טיפה שבור הוא אפילו נשמע טיפה בוכ....הוא קטע את המחשבות שלי ומשך אותי לחיבוק, הוא התכופף והניח את הראש שלו על הכתף שלי והרגשתי טוב ברגע הזה, כאילו שום דבר לא יכול להפריע לנו, ופה טעיתי, שמעתי דפיקות בדלת ונייל וליאם נכנסו ואני והארי התנתקנו מהחיבוק "אני ונייל חשבנו על דרך לעודד אותך" ליאם אמר ולא אשקר, הסתקרנתי "נו" אמרתי בקול טיפה אדיש "אוקי אז היום כולנו עומדים ללכת ללונה פארק" דווקא לא נשמע רעיון רע, תמיד הייתי הולך לשם עם המשפחה שלי וזה היה די כיף לפי מה שאני זוכר, "אוקי" אמרתי ונייל צרח מאושר "הולכים ללונה פארק!יש שם את הפיצות הכי נדירות בעולם!" הוא צרח מאושר והארי היה נראה בשוק.
~ ~ ~ ~ ~ ~
נקודת מבט הארי: "סוף סוף הגענו" נייל אמר בהתרגשות וגילגלתי עיניים, אם זה לא היה בשביל לואי אני לא הייתי בא... נכנסנו למקום והוא ענק, יש פה המון דוכנים של משחקים ואוכל והמון מתקנים, לואי תפס את היד שלי ומשך אותי למתקן כזה שמסתובב באוויר, אני מאוד מקווה שאף אחד לא יקיא עלי שם... "קדימה הארי בוא" לואי אמר וחייכתי, אני לא יודע מה יש לי איתו, הוא תמיד גורם לי לחייך ולהרגיש... לא יודע "נו הארי תזוז כבר" לואי אמר וצחקתי, לא שמתי לב בכלל שאני עומד במקום למרות שהוא מנסה למשוך אותי. נכנסנו לתור שהיה יחסית קצר, כל התורים פה נראים קצרים, כנראה בגלל שזה אמצע השבוע ובוקר. לא יכולתי לא לשים לב לכמה לואי מתרגש, זה טוב שהדעת שלו תהיה מוסחת, אתמול שהוא קיבל את ההתקף חרדה נלחצתי למרות שידעתי מה לעשות, היו לי לא מעט כאלה בילדות שלי...השומר פתח את הדלת ולואי תפס את היד שלי וחייכתי קצת אבל מיד הורדתי את החיוך...אני לא יודע מה עובר עלי שאני איתו...עלינו למתקן והחגורות נסגרו עלינו, לואי עדיין מחזיק לי את היד ואני מחזיק את שלו בחזרה, אני די אוהב את המצב הזה, המתקן התחיל לעלות טיפה וכמה בנות צרחו מאחורה, אוף שיסתמו, פתאום המתקן עלה בבום ולואי התחיל לצרוח וחייכתי כמו מטומטם, לפחות הוא לא שם לב הוא עסוק מדי בלצרוח, הוא עזב את היד שלי ולא הבנתי למה ואז הוא עטף את היד שלי עם שלו כמו מיני חיבוק כזה והתחלתי לחייך שוב. המתקן התחיל להתנמך ולואי עזב את היד שלו, החגורות נפתחו וירדנו מהמתקן, "זה היה ממש כיף!" לואי אמר והיה נשמע מאוד מתרגש. "כן" עניתי וחייכתי והוא חייך בחזרה. ראיתי את נייל וליאם מתקרבים אלינו עם צמר גפן ונייל הביא לכל אחד צמר גפן אחד ואכלנו, לא אשקר שזה טעים. כולנו סיימנו את הצמר גפן והלכנו לכיוון של הגלגל הענק הזה שמסתובב.לא הצלחתי להתאפק ושאלתי "איך אתה?" "יותר טוב" לואי ענה ואני שמח לשמוע את זה.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
