מה קורה שארבע אנשים מבצעים פשע של פעם בחיים.
הסיפור מכיל:
אלימות
התקפי חרדה
מוות
דימוי עצמי
ופשע//obviously
אין קשר בין הסיפור לבין החיים האמיתיים שלהם
בבקשה לא לקחת את הסיפור/ לתרגם אותו בלי האישור שלי ❤
תחילת כתיבה: 27 בינואר 2021
סיום כתיבה: 14 ב...
נקודת מבט לואי: הרגשתי שמישהו מלטף את שיערי בעדינות והרגשתי שהוא נותן לי נשיקות בפנים, בלחיים, סנטר, מצח, אף, אוזן וכמובן בשפתיים, ניחוש פרוע זה הארי, הוא חיבק אותי והיה ממולי, "לואי הגיע הזמן לקום, היום זה היום" הוא אמר, היום השוד. "בוקר טוב הארי" אמרתי בקול הצרוד שלי של הבוקר "בוקר טוב לאב" הוא אמר והניח נשיקה רכה על שפתיי, "אתה מתרגש?" שאלתי מבעד שפתיו "כן" הוא אמר והרגשתי את החיוך שלו תוך כדי שהתנשקנו "כבר אמרתי לך שאני אוהב אותך?" הוא שאל והרגשתי שאני מסמיק טיפה "כן הארי אמרת" אמרתי לו ונשקתי לשפתיו, "אני אוהב לראות אותך כזה שמח" אמרתי, אין משהו שיותר משמח אותי מלראות את הארי מאושר, "ואני אוהב לראות אותך תמיד" הוא אמר והרגשתי שאני מסמיק אפילו יותר, הוא ליטף את הלחי שלי והמגע שלו הרגיש כל כך טוב, אני יודע שאני אמור להיות מאושר עד הגג בגלל שהיום אני כנראה אהיה עשיר, הסיבה שאני לא ככה זה בגלל ה'כנראה', באותה מידה שאני יכול להיות עשיר היום אני יכול גם להיכנס לכלא או למות, וככה גם לגבי כל השאר, אני לא רוצה לחשוב אפילו מה אני אעשה בלי הארי לידי, אם משהו חס וחלילה יקרה לו אני אאבד, הסיבה היחידה שאני שמח זה כי לפעמים צריך להסתכל על חצי הכוס המלאה, זה מה שאני מנסה לעשות למרות שזה קשה טיפה, אני צריך לחשוב על זה שהשוד גרם לי להרגיש נאהב, גרם לי להרגיש רגשות אחרי הרבה זמן שהדחקתי את כולם, אושר, כעס, עצב, טוב אולי לא כעס... כמו שנייל קורא לזה 'tommo way' הוא טוען שאני תמיד עצבני ואני ככה תמיד, אני לא חושב שזה מעצבים זה פשוט מחוסר סבלנות או עייפות, טוב אבל שמעצבנים אותי אני בהחלט יודע מה לעשות, אוקי קצת נאבדתי במחשבות, בחזרה למציאות, הארי, עליתי מעליו ונישקתי אותו טיפה באגרסיביות אבל בעדינות תוך כדי, אני רוצה לנצל כל רגע שיש לי איתו, רק ליתר ביטחון, הרגשתי את זרועותיו נכרכות מסביב צווארי ונישקתי את צווארו בדיוק בנקודה שגרמה לו לפלוט קול מעונג, חזרתי לשפתיו והרגשתי את כל מגע קטן שלו גורם לכל הגוף שלי להרגיש כאילו אני עומד להתפוצץ, בקטע הטוב, כל הגוף שלי מלא בפרפרים וניצוצות ואני מקווה שגם של הארי, הוא התיישב תוך כדי שהתנשקנו והתיישבתי עליו ועכשיו אני כרכתי את ידיי מסביב צווארו והוא את ידיו מסביב אגני, בחיים לא הרגשתי דבר כזה לבן אדם, אני מרגיש כאילו מצאתי את החלק שהיה חסר בי כל הזמן הזה, כאילו שנינו חתיכות פאזל שמשלימות אחת את השניה בדיוק, התנתקנו אחד מהשני כדי לנשום והשענתי את ראשי על חזו והרגשתי את הלב שלו דופק במהירות וחייכתי, זה מה שאני גורם לו להרגיש? אני מקווה שזה טוב, "צריך להתחיל להתארגן אז קומו כבר זוג יונים" נייל אמר ויצא, לא שמתי לב אפילו שהוא נכנס, קמתי מהארי ושנינו התחלנו להתארגן, ניצלתי כל שניה כדי לחבק אותו ומאחוריו ולהניח נשיקות בצווארו בזמן שהןא צחצח שיניים והוא עשה את אותו הדבר בזמן שאני ציחצחתי שיניים, אחרי דיי הרבה זמן שדווקא עבר לי מהר היה צריך לצאת וליאם ונייל חיכו כבר בדלת, הארי בא לצאת מהחדר, "שניה" אמרתי והוא עצר, "קרה משהו?" הוא שאל "רק למקרה שמשהו ישתבש בשוד ולא יצא לי להגיד את זה, רציתי להגיד לך שאני אוהב אותך" אמרתי והוא חיבק אותי כל כך חזק ובזמן שהוא חיבק אותי הרגשתי כל כך מוגן, אני מאוהב, "לא יקרה כלום לאב, ואני גם אוהב אותך" הוא אמר ונישק אותי, חייכתי כי הרגשתי שמח עכשיו, שמח שהוא איתי, יצאנו מהחדר וארבעתנו הלכנו לאסוף את זאין ומשם כל אחד ילך לעמדה שלו.
~ ~ ~ ~ ~ ~
"אוקי אז כולם בטוחים במאה אחוז שהם יודעים מה הם עושים או לעבור על זה שוב?" הארי שאל "עכשיו הבנו הכול" נייל אמר, הוא כבר אמר להארי לעבור על זה פעמיים, אבל זה עדיף מאשר שהוא ישכח משהו בזמן הלא נכון "זאין?" הארי שאל "אני בסך הכול יושב באוטו וצופה, אין לי כל כך מה לזכור" הוא אמר והארי חייך, אני חושב שהוא סוף סוף התחיל לחבב את זאין, לפי מה שראיתי הוא אחלה בחור, "לו?" הוא שאל "כן הארי הבנתי" אמרתי וחייכתי אליו, "ליאם?" הוא שאל "הבנתי הכול, לעקוב אחרי התוכנית ולעקוב אחרי נייל" הוא אמר וכולנו צחקנו חוץ מנייל "זה מרושע" נייל אמר "אל תדאג אני רק צוחק, אני יכול לסמוך עליך בעיניים עצומות" ליאם אמר ונייל חייך "אוקי שכל אחד ישים את האוזנייה שלו" הארי אמר, לפני זה הוא חילק לנו אוזנייה ומיקרופון קטן מחובר אליה, זה משהו שאי אפשר לראות ובעזרת זה אנחנו שומעים ומדברים אחד עם השני, כל אחש שם את האוזנייה באוזן ולא לקחנו טלפונים מראש כדי שאי אפשר יהיה לראות את המיקום שלנו, הארי אפילו שכר אנשים שיראו חשודים במצלמות, "הגיע הרגע אני מניח" אמרתי "כן, היום זה מה שחיכינו לו כל כך הרבה" ליאם אמר, "חיבוק קבוצתי?" נייל אמר וכולנו הנהנו בחיוב והתחבקנו כל כך חזק, אנחנו יודעים שיש סיכוי שחלקנו או אפילו כולנו נלך לכלא או נמות אז התחבקנו כאילו זה החיבוק האחרון שלנו, עכשיו נשאר לקוות שהתוכנית של הארי לא רק נראית מושלמת, אלא היא באמת מושלמת, לדעתי הבעיה היחידה בתוכנית היא שהכול קשור להכול, דבר אחד שמתפקשש ונדפקנו וזה למה אנחנו צריכים לבטוח אחד בשני, אפילו הארי נאלץ לבטוח בזאין למרות שזה לא הדבר שהיה לו הכי קל לעשות אבל אין ברירה, אם לא נבטח אחד על השני אז הכול יסתבך וניתפס, "נזוז?" הארי אמר "נזוז" עניתי וכולנו קמנו, ליאם ונייל הלכו ביחד לכיוון אחד ואני והארי הלכנו לכיוון ארמון בקינגהם, ארמון משפחת המלוכה איפה שהם מחזיקים את אחד היהלומים הכי גדולים שיש, יהלום ששווה מיליונים, יותר נכון 200 מיליון, סכום ענק לא? טוב לא כמו היהלום, למען האמת יש יהלומים יותר גדולים ממנו אבל אחד הדברים שמביאים את מחירו הוא העתיקות והחשיבות הדתית וההיסטורית שלו, רק זה העלה את מחירו בכמעט 110 מיליון, היהלום הוא בצבע D, יהלום כמעט וללא צבע, שזה מעלה את ערכו בהמון, אין בו כמעט ובכלל פגמים, הוא במשקל של 2000 קראט, הוא לא היה אמור להיות כזה יקר אם זה לא היה היהלום של משפחת המלוכה, כאילו כן יקר אבל לא כזה, בקיצור כל אחד מאיתנו ירוויח רבע, כי זאין לא יקח כסף אז זה יוצא 50 מיליון לכל אחד, אבל הארי מביא לכל אחד רק 40, בכל זאת הוא רקם את התוכנית אז מגיע לו, "הגענו" הארי אמר, "It's show time love"
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
