כמעט מלאכים ~ הנערה החדשה {1}

פרק 2

לוסינדה

התעוררתי בבוקר מרחשי ציוצי ציפורים זעירות, הרגשתי את חום קרני השמש על לחיי, פקחתי את עיניי והתרוממתי באיטיות לתנוחת ישיבה. שאפתי נשימה עמוקה, נהנית מהשלווה שאני מתעוררת אליה. הסבתי את מבטי, סוקרת את החלל שאני נמצאת בו, רואה משמאלי שתי מיטות ילד שעליהן ישנות בנחת אללי ולוס הקטנות והחביבות, מימיני מיטה גדולה מעט בגדלה מהשתיים, עליה ישנה לה בשלווה נערה בעלת שיער בלונדיני ופנים עדינות, חסמין רומרו. לבסוף, בקצה השני של החדר, מיטה מתקפלת מאולתרת, בה ישנו 2 נערות בנות גילי גם כן, שתיהן בעלות שיער חום, מר וטפי.

הסרתי מעליי את שמיכת הפוך הנעימה, משתדלת למעט בפעולותי על מנת לא להעיר את האחרות. צעדתי על בהונותיי באיטיות לחדרי השירותים והמקלחות לאחר חיפוש קצרצר אליהם. התארגנתי והחלטתי לעשות מקלחת קצרה. הבית עדיין היה שקט כמו שכשהתעוררתי. עם המגבת כרוכה סביב גופי, נעמדתי מול המראה המכוסה בחלקה באידם החמים של המקלחת, הסרתי את האדים במראה, ונחשפתי למראי. 

במראה נתגלתה בפני דמות; שערה אדמוני, נמשים פזורים על פניה, עיניים חומות מחזירות אליי מבט; עיניים עצובות. מעכלת את הסיטואציה שאני נמצאת בה, הרגשתי בליבי מעט לא שייכת ומרוחקת, אני לא מכירה את המקום או האנשים בו, וזה גרם לי לפחד. בבית סבלתי, זה נכון, אבל לפחות ידעתי את רמת הסבל ועד לאן זה יגיע. כאן, שום דבר לא ידוע. מחד גיסא, חיי יכולים להשתנות לטובה ואני ארגיש לראשונה בחיי מאושרת, ומאידך גיסא, זו יכולה להיות מפלה קשה יותר, וארגיש בודדה מאי פעם. כמו הפתגם הידוע; "עדיף רוע מוכר על פני טוב זר."

שאפתי לריאותיי נשימה עמוקה, שכנעתי את תת מודעי לשנות גישה ולהתעודד, ולאחר נשפתי, משדרת לגופי גלים רגועים. הרי לפי הרושם הראשוני שקיבלתי ממתגוררי הבית, אני מצפה לעתיד טוב ושמח. הרי הבוקר התעוררתי בשלווה ונעימות, גם אם לא שמתי לב לכך בהתחלה. ולא התעוררתי לתחושת תסכול של תחילת יום חדש בחיי הלא קלים. דבר שלעולם לא קרה בכל כמעט 16 שנות חיי. אני סומכת על סיילו וניקו, מהרגע שפגשתי אותם, אני יודעת שלבם טהור ואני בטוחה שכל עוד הם איתי אני שלמה ובטוחה.

דפיקה חלושה על הדלת ניערה אותי ממחשבותיי, הסבתי את מבטי לכיוון הדלת, אשר ידיתה העגולה, הסתובבה על צירה, אך הדלת נשארה במקומה, הייתי חכמה מספיק לנעול אותה לפני המקלחת. "רק רגע!" קראתי. התלבשתי במהירות בחולצת טי-שירט דקה, עם הדפס סמל האבנים המתגלגלות ושרוול תכלת כמכנס. הבגדים הנקיים היחידים שהיו ברשותי, בתיקי הקטן. פתחתי את נעילת הדלת ופתחתי אותה, דמותה של פלי הנחמדה התגלתה בפניי. "לוסי, יקירתי, אויש איך שאני מתרגשת לחתונה היום!" היא קראה בהתרגשות, אוחזת בידי למעלה וגורמת לגופי להסתובב במעגל קטן. בהליכתנו הקצרה לאחוזה אתמול, סיילו סיפרה לי בקצרה על סיפור האהבה שלה ושל ניקו, וששניהם עומדים להתחתן היום בכנסייה בשעה 4 אחר הצהריים. עיניה נצצו כשהזכירה זאת. כל כך שמחתי בשמחתה, שמצאה את האדם שמשלים את ליבה. ואני רק מחכה שגם אני אזכה לכך, להרגיש את תחושת מילוי החסר בליבי.